גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

היי שלי,

את לא מכירה אותי, לא ידעת עליי. לא ניחשת שאני קיימת ושאני ואת חולקות את אותו הגבר. לא ידעת שהגבר הזה עבר הלאה מזמן, לא ידעת שהוא שיקר לשתינו. לשקר זה להסתיר. להסתיר זה לשקר. כואב לי הלב. נשבעת. אני נושמת וכואב לי. קמתי בבוקר והתפללתי שזה עוד חלום מרצף החלומות שפקדו אותי לאחרונה בקשר אליו. ואני מתעוררת ולא. זה לא חלום. ישנתי רע. בקושי ישנתי. יש לי יום ארוך. אני יודעת שזו לא אשמתך. כי את תמימה.

ואת יודעת, הייתי את פעם. גם אותי החבר עזב בשביל לטוס לטיול בחו"ל. הכי קטע, שגם טסתי עד אליו. וכמה שאז חשבתי שהוא חרא של בן אדם כי הוא נטש אותי באמצע מדינה שאני לא מכירה כשאני מטיילת רק שבועיים. אני מבינה שהוא יצא הרבה יותר גבר מגיא. כי הוא לא שמר אותי על אש קטנה. והוא ידע שהוא יכול. הוא שיחרר אותי ועשה לי טובה ענקית.

איך גיליתי עלייך? הוא סיפר לי. הייתם ביחד עשרה חודשים, לפני חצי שנה בערך. הכרתם באיזה פאב. היית ריבאונד מושלם לקשר ארוך שהיה לו לפנייך ופצע אותו קשות נפשית. הוא אמר לי שאליי הוא נפתח יותר מאלייך בקשר לכל מה שקרה לו בילדותו, ושהוא אמר לך שהוא אוהב אותך, כי זה מה שהוא רגיש באותו רגע. אבל לא התכוון לזה. אהב אותך בתור בן אדם. מכירה את התירוץ המפגר הזה לאהבה שלא קיימת? הוא ראה שאת נפגעת, שהוא מעדיף את חברים שלו על פנייך, הוא הבין שהוא חסום ריגשית והוא לא יוכל לתת לך את מה שהוא נתן לה. והחליט לטוס. בסוף הוא לא טס, לא בגללך. אלא כי הוא מצא לו מחויבות פה בארץ לדברים אחרים - עבודה ולימודים. המשכת לשכב איתו, כי הוא היה הראשון שלך, ואין מה לעשות, נשים הן אמוציונליות שמפתחות רגשות, בעיקר לגברים טיפשים וחסרי כבוד. בסוף איכשהו כל העניין התמוסס. אולי כי הבנת שהוא לא האחד. אולי כי הוא הפסיק לענות לך והפסקת לרדוף.

אני והוא הכרנו לפני חודשיים וחצי, ידעתי שהוא הולך לטוס. אבל הפעם באמת, וגם עוד שנה וחצי. יש זמן. לקחתי את הכל בקלות בהתחלה, ולא נתתי לעצמי להרגיש או לנסות להרגיש, התייחסתי אליו כאילו הוא משהו זמני. ולאט לאט נפתחנו, והוא התחיל לספר לי עליו ועל הילדות שלו ועל דברים שהוא ראה ולא סיפר לאף אחד. ועם העיניים הירוקות-חומות-אפורות שלו (תלוי מתי מסתכלים), פתאום ראיתי את גיא הקטן שאבא שלו היה מרביץ לו ושולל ממנו את הצורך לבכות כי זה לא גברי, ומאכזב אותו כל כך הרבה. הסתכלתי לו בעיינים, ורציתי לחבק אותו ולעשות לדבר הזה רק טוב.

התחלנו לצאת, והוא ביקש ממני, שכשנלך לבאר, יש מצב שתהיי שם. ואם תהיי, אז שנשמור מרחק. כי הוא לא רוצה לפגוע בך. כי היית ממש טובה אליו. וכיבדתי את זה, כי אני לא מהנשים שייגרמו לנשים אחרות לקנא במערכת יחסים שלהן. אז כשהלכנו לשם, שמרתי על קור-רוח, למרות שלא היית. גם בעוד כמה פעמים אחרות. לא העלאתי תמונות לפייסבוק. לא משהו ברור לאינסטגרם. רק בשביל שלא יפגע בך.

ואיך ממש גיליתי עלייך? כן אז..אתמול ישבתי באוטו שלו. אחרי שהוא קצת חשש מזה שאני יודעת את הסיסמא לנייד שלו. ומה שקרה זה שבעצם נגמרה לי הסוללה כבר לילה לפני שהלכתי לישון אצלו ולא לקחתי מטען כי זה היה שיא הספונטני. אז נכנסתי לוואטסאפ לראות מתי רואים שהתחברתי לאחרונה, הסתכלתי על רשימת השיחות וראיתי שאת מופיעה שם. אני לא מאלה, נשבעת, אז לא נכנסתי לקרוא על מה דיברתם. בעיקר כי פחדתי כל כך לקרוא משהו שיגרום לי לאבד את השפיות שלי. עמדתי ובהיתי במסך. נכנסתי לחלון שיחה שלי וראיתי שהייתי מחוברת לאחרונה ב1:15. בדיוק הוא נכנס לרכב וראה את הפנים שלי, ושאל אם גיליתי משהו מעניין. שתקתי מלא זמן. בסוף שאלתי אותו למה הוא מדבר איתך.

אז אני אספר לך, כי לטענתו, האהבה שלי, לא מספיקה לו. הוא התאהב בהיא שהייתה לפנייך, וכשהוא נפרד ממנה הוא נשאר עם הזין ביד, וידע שהיא עברה הלאה. אז היה לו ממש קשה להשלים עם זה והוא הבטיח לעצמו שהוא לא יגיע למצב כזה שוב. אז הוא שומר על אש קטנה אותך, ואולי עוד כמה שאת השיחות מהן לא ראיתי, בשביל הרגע הזה שאני אקום ואלך והוא יוכל בשיחת טלפון אחת להטיס אותך אליו.

הוא סיפר לי שנפגשתם. כמה פעמים. אבל לא היה כלום. ומרוב כל השקרים שלו. אני לא בטוחה שבאמת לא היה כלום. ישבנו ודיברנו שעות ובכיתי מלא, כי אני מאוכזבת. אני מאוכזבת כל כך. הוא פוגע במי שלא מגיע לה. והכי גרוע שהוא יודע את זה. הייתי כל כך קרובה אתמול בלילה לשלוח לך תמונות שלנו ביחד ולהוסיף "לידיעתך" וזה כל כך אכזרי אבל אולי זה מה שהיה מעיר אותך או מפוצץ לך את הבועה שאת חיה בה. אני יודעת שאת ממש בטוחה שאתם תחזרו. אתם לא. הוא שומר אותך, גם אותי. כי הוא פוחד להיות לבד. זה הכל.

זה שבר אותי, שלי. שבר אותי. לא האמנתי שגיא, מכל האנשים בעולם, שיודע איך זה להרגיש פגוע עד עמקי נשמתו, ייעשה כזה דבר. והוא עשה את זה ביג טיים. בבוקר קמתי עם הודעה מרגשת ממנו שקראתי המון פעמים עד שידעתי איך בכלל להגיב. הוא מצטער, את מבינה? הוא מצטער והוא רוצה לחשוב על הכל, ושנדבר עוד יום-יומיים. הוא רוצה לחשוב כאילו אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. כאילו אני אצליח לחזור לסמוך עליו שוב. כאילו אני אאמין לו. הוא כתב לי שהוא יודע שלא מגיע לו אותי, ושאני טובה מדיי. הוא אמר לי את זה גם אתמול. והוא לא מבין איך הוא הרס קשר כמעט מושלם של חודשיים ומשהו בשבוע. כואב לי. ובא לי לתת לו סטירה. ובא לי להפסיק להיות כל כך טובה. ובא לי לשלוח לך את כל התמונות שלנו בשביל שתראי באיזה עולם את חיה ותצאי מהשאננות שלך ותלכי להכיר מישהו שבאמת שווה אותך ולא איזה ילד פצוע שבסך הכל פוחד להשאר לבד.