אתמול הוא התקשר, בתיזמון מפתיע של יומיים בדיוק כמו שכתב לי בהודעה באמצע הלילה.
זה קטע, אתם יודעים. שרק הקוראים הקבועים שלי מגיבים על פוסטים כואבים, ותודה לכם! זה מחזק, זה פותח את המיינד מחדש.
שוחחנו על אה ודא וכאלה. ואז הוא החליט להתייחס לפיל הורוד והענק בחדר.
"איך עברו עלייך היומיים האלה?"
"בסדר..ואתה?"
"גם בסדר"
"טוב, לא חשבתי שנדבר על זה בטלפון"
"אנחנו לא, נפגש."
"אוקיי."
"אני רוצה להיות איתך. טוב לי איתך. אבל אני שם ההחלטה בידייך".
אמרתי לו שזה יותר רחב מזה, מלהיות או להיות. זה מעבר לזה. זה אמון. קשר בנוי על אמון, ומשהו באמון שלי בו נפגע. אני לא מכוערת, לא טיפשה, לא נואשת. בכל מחיר? לא. אני לא עומדת מעל תהום שזה בכל מחיר או לקפוץ. אני בת 25 עם ציצי עומד, ועתיד מבטיח. אם הוא לא גילה עד שהוא את כל הטוב הזה ברגע שהוא חזר לדבר ולהיפגש עם האקסית שלו, אז מישהו אחר יגלה. כתבתי לא מזמן פוסט. על נשים שנמצאות בתוך מעגל כזה, שלא קמות והולכות למרות שהן יודעות שלא טוב להן. אני לא יכולה להשאיר אותו על אש קטנה כמו שVOICES אמרה, כי אני נקשרת אליו. טוב לי איתו. היה לי טוב איתו. נהניתי כל כך. וכשהתחילו איתי ועמדתי מול מה-אני-עושה-עם-זה-עכשיו, דחיתי את ההצעה. כי אני הייתי כל כולי איתו. ועכשיו להעביר אותו לאש קטנה? אש קטנה זה פרינדס וויד בנפיטס. זה לתת לו את האופציה להעביר איתי את הזמן שנה וחצי עד שהוא יטוס לדרום אמריקה. היה לי את זה. זה לא בריא. לא חושבת שמגיע לי להיות מישהי להעביר איתה את הזמן עד הטיול. מגיע לי יותר. מגיע לי מישהו שיאהב אותי. הוא לא יאהב אותי. ואני לא מאמינה לו שהוא לא זיין מהצד כשהיינו ביחד. וגם כן, זיונים - הוא סיפר לי שהוא חלם שהוא רוצה לדבר איתי ואני הולכת עם חבר שלו ונעלמת, והוא אומר לעצמו "אה, ככה? אין בעיה" והולך לזיין מישהי אחרת. אפילו בחלומות שלו הוא ילד. מה שמעסיק אותו זה את מי לזיין יותר מאשר למי להעניק. ואני לא בונה על זה שהוא העניק ונפגע ועכשיו הוא לא מעניק יותר. יאללה מה אתה היית נשוי 15 שנה ואז מצאת אותה במיטה עם מישהו אחר? מה לקחת את זה כל כך קשה? תחליק, תעבור. והוא לא, הוא נתקע. ולא בא לי לסתום לו את החור של "יש לו מישהי", בעיקר שזה לא סיפק אותו והוא הלך להשאיר עוד כמה בצד למקרה שאני אעזוב. אני מחפשת צעד קדימה. איתו אני לא מתקדמת לשום מקום.
הבחירה להיפגע מאוד קלה. קמתי ביום ראשון בבוקר, קראתי את ההודעה המרגשת שלו, להלן(עכשיו כשביטלתי את כל ההופעות שלי באופציות חיפוש בישראבלוג וגוגל, הוא לא יכול למצוא אותי, כן, הוא יודע שיש לי בלוג, כי חשבתי שכתיבה תשחרר אותו מהבור שהוא נקלע אליו, אבל זה יותר עמוק והמלצתי על פסיכולוג - הוא סירב בתוקף) ובכן: "אני לא יודע איך להתחיל אפילו...לא מבין איך הפכתי תוך שבוע חודשיים כמעט מושלמים למועקה כל כך גדולה. לא מבין למה עולות לי כל הרגשות הלא פתורים האלה. לא מבין איך שוב יכלת לפגוע במישהי כל כך טובה. זה לא מגיע לך, ולא לא מגיע אותך. אני רוצה להפגש איתך שוב ולנסות לפתור את זה. אבל אני צריך לישון על זה יום יומיים כדי לנסות להבין את עצמי. את הדבר הכי טוב שקרה לי בכמעט שנה האחרונה ואני מעריך כל דקה שהיינו ביחד. לילה ובוקר טוב ;) נ.ב - ריאל מדריר לקחו את האלופות :("
קראתי את זה כמה וכמה וכמה פעמים. מסתבר שיש פה למישהו כישרון כתיבה חבוי. אבל לא ידעתי מה להגיד. "קח את היומיים שלך ותדחוף אותם"? בסוף אמרתי לו שכנראה ששנינו צריכים לחשוב.
אז החלטתי לא להפגע, לפחות לא עד עמקי נשמתי. היה פה משהו דיי לא מבטיח מההתחלה, בניגוד למה שהיה לי עם אור, ששם באמת התאבלתי על זה כמה חודשים. לא חושבת שלבן אדם שבגד לי באמון מגיע שאבכה על זה. אז החלטתי לצאת מזה חזקה. קבענו להפגש היום ולדבר. ואני מוותרת על כל זה. עם כמה שקצת כואב לי בלב. תודה, אבל לא תודה. אני כבר אמצא לי מישהו אחר שיעריך אותי. עוד לפני שבכלל תעלה לו מחשבה לחפש או לחזור לקשר עם מישהי אחרת. ההתלבטות היחידה שלי היא אם להוציא את הסיפור שלנו לאור מול האקסית שלו. שתבין עם מי יש לה עסק. מצד אחד, אני לא צריכה לתקן את העולם. מצד שני, אני מרגישה צורך לפקוח את העיניים לאלו שמתעקשות לעצום אותן.