גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

ואני חשבתי שאלך פה למטה לאיזה באר קטן עם עוד שני חברים, לא השותפים, ונשב איזה שעה-שעתיים ונחזור הביתה.

ואז הגעתי לשם. מלא אנשים! על הבאר, בפנים, עומדים, בחוץ, שותים, יושבים, הולכים, רוקדים, מעשנים, צוחקים. זה לא שאף פעם לא הייתי במקום כזה, כן? פשוט לא ציפיתי! וכשלא מצפים..אז זה מפתיע. ואם כבר מדברים על מפתיע. 

מסתבר, שגיא יצא מהחור תחת שהוא גר בו, ובא לפה! אני יושבת על הבאר, ופתאום משום מקום מישהו אומר שלום לבובי ופאפא ואה! מה אתה עושה פה? הוא אמר שלום גם לי. ומצד אחד, התגעגעתי אליו. ומצד שני, לא באמת בא לי בטוב לראות אותו בבאר מתחת לבית שלי רווי בחתיכים הורסים ושיכורים. עמד לידי ודיברנו. והוא אמר שהוא מתגעגע. כשאני חושבת על זה, הייתי כל כך מסטולה שנראה לי שאמרתי שאני מתגעגעת קודם. וכל פעם שהוא עבר לידי הוא נגע בי בשביל להראות נוכחות, וליד השירותים בתור הוא נישק אותי. ואמרתי לו שהוא אידיוט, והוא שאל ״למה? כי נישקתי אותך?״ ״לא, כי תסתכל עליי״ ״נכון..״ הוא יודע שהוא הפסיד, אני יודעת שהוא הפסיד ושנינו יודעים שאין מה לעשות נגד זה. זה לא אמור לקרות. בזמן אחר כנראה הייתי אונסת אותו וגוררת אותו לדירה שלי. אבל עכשיו, אחרי כל מה שעברתי עם גברים נלוזים וחסרי כבוד, זובי. הכניסה לכוס שלי היא למורשים בלבד. והוא איבד את הרישיון שלו ברגע שהוא חיפש שמישהי אחרת שתעלה לו את האגו הנפוח גם ככה שיש לו. כמובן שנהניתי, בעיקר מהעובדה שגיליתי שהוא מצא מקום ממש אסטרטגי להציץ על מה אני עושה, גרמו לי לרקוד יותר, לצחוק יותר, וכתוצאה מכל זה - ליהנות הרבה יותר. והיה קטע שיצאתי החוצה לנשום אוויר שלא באמת היה, כי היה חם! קלטתי שהוא ועוד מישהי יושבים ומדברים בשולחן עם חברים שלו, והם הסתכלו עליי וקראתי את השפתיים שלה ״היא באמת שווה״. אז הבנתי שהוא כנראה סיפר לה עליי. וכשהלכתי הוא קרא לי, בשביל עוד חיבוק, בשביל להגיד לו שלום. התחבקנו. והסתכלתי לו בעיניים, זה היה משהו מהלב. אני בטוחה שגם מהצד ראו, כי חברים שלי שאלו אם יהיה כאן קאמבק, התשובה הייתה - לא.