גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

מרגיש לי כמו מלח בגרון כל פעם שאני מתווכחת עם מוסלמים או שאר החובבנים באינסטגרם.

לכל תמונה שאני מעלה, גם אם היא לא קשורה בכלל ליחסי ישראל-פלסטינים, יהודים-מוסלמים, תמיד יהיו תגובות נוראיות על הרג ורצח של נשים וילדים. כאילו החמאס לא רצח לנו מעולם אנשים חפים מפשע, כאילו לא נכנסו לבתים ורצחו אנשים בשנתם, כאילו לא עלו על אוטובוסים והתפוצצו, כאילו לא חינכו את הילדים שלהם להתחפש לשהידים בגיל קטן, כאילו לא לקחו כל כך הרבה חיים של אנשים רק בגלל שלא הסכימו להמיר את דתם לאיסלאם.

ולא משנה כמה תסבירו, שהם לא מבינים בכלל מה קורה פה, שבעזה יש אלפי מסכנים שנמצאים תחת שילטון מדכא, ושמה הם מסתכלים עלינו? שיסתכלו על אסד, ועל עירק, ואפגניסטן, ובקיצור- על עצמם. שיזכרו שלפני שהם כבשו את אירופה הם היו חסרי כל, שהם לא פיתחו שום דבר חוץ משנאה ומוות, לא תרמו לאנושות חוץ מאבידות כבדות. שיסתכלו על עצמם שהם מוכנים להרוג בן, אח, אחות, ילד, על "כבוד המשפחה", שאין להם ערך לחיי אדם, שהם מוכנים למות בשביל ההמצאה שמחכות להם שם 72 בתולות.

זה דוחה אותי כל כך. מה, עד כדי כך העולם עיוור ומושפע מהתקשורת? עד כדי כך אנשים בטוחים שישראל רוצחת ילדים? מישהו אמרה לי שהיא יודעת שחיילי צה"ל אונסים נשים בתל אביב ואחרי זה רוצחים אותן. הייתי בהלם. מעלים תמונות מסדנאות לאיפור ואומרים שישראל מאפרת הרוגים. שבתל אביב כולם ברחו מהבתים איך שהתחיל הירי, ישר לצפון. 

באיזה עולם אנחנו חיים? בא לי ללכת להחליף את ביבי וכל המטומטמים האלה שחנוטים בחליפות בכנסת, להטיס את חנין זועבי מהכנסת, לעלות לשידור מול כל העולם מה שהתקשורת מסתירה מהם. לפקוח להם את העיניים, להשמיע להם הקלטות של הטייסים שלנו שאומרים שהם לא יורים למטרה כי ילדים משחקים שם, להראות להם איך החמאס משתמש באזרחים שלו כמגן אנושי. להראות להם את התמונה של הילדים בני השנתיים עד ארבע שוכבים על הרצפה בגן ומכסים את הראש. את הדפים שהתושבים חייבים להתפנות מהשכונה כי מפציצים. את המנהרות, את בתי החולים עם מחסני נשק במקום תרופות, את הכסף מהתרומות שהם מקבלים שהולך על התחמשות ועל פיצוי משפחות "שהידים". תמונה אחת של חייל סוחב זקנה ערבייה על הידיים, עיניים של ילד קטן שנולד לשגרה מעצבנת. 

לא משנה כמה אהבה תנסו להפיץ, להגיד שאתם בכלל בעד שלום, שאין לכם בעיה איתם, ועד לא מזמן חיינו ביחד והכל היה סבבה, הם לא מקבלים את זה. הם אכולי שנאה. הם מאחלים למותנו, והם כל כך וולגרים. כל תגובה שלהם זה "לכי תזדייני" "כלבה" "תמותי". ולא משנה כמה שגיאות כתיב, ואילו אנשים צרי אופקים הם. אני מרגישה כאילו אכלתי גוש של מלח שתקוע לי בגרון. אני לא יודעת אם זה עצבים, או חוסר שקט, או חוסר צדק שאני חייבת להוציא החוצה. אבל זה משגע אותי. כמה שתסבירו להם בדרך נועם, הם יגיבו בשנאה. זה כבר דוחה. ועצוב. 

והתקשורת מגמתית, מראה רק צד אחד, אומרת מה שנוח לה, היא בצד של מי שמשלם יותר, וכל האירופאים האלה אוכלים את זה בכפית וזה משגע אותי! הם לא יודעים בכלל מה זאת ישראל, מה זאת יהדות, מה זה התנ"ך. והם חיים על הרים של שקרים ושקרים ושקרים שלא משנה כמה תסבירו הם תקועים בדעה שלהם. איפה ההסברה? איפה ראש הממשלה? הנשיא? התקשורת? למה היא לא מגוייסת לטובתנו? למה אף אחד לא אומר כלום? למה כולם פועלים על אינטרסים? חיילים מתים על הגנת המולדת, אומרים את השמות שלהם, תמונה, מספרים מי הוא היה, ומדפדפים להרוג הבא. מה עם להסביר למה יצאו למבצע הזה! למה זה טוב לישראל ולתושבים בעזה! למה לא להיות תקשורת בעד המדינה! מה הולך פה? אפשר הביתה? לא כיף לי בחוג הזה.