גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

גיא חזר ואיתו כל הבלאגן. 

זה התחיל בשאלות קטנות פה ושם, ולייקים פה ושם. ואז בום באמצע הלילה הוא הניע את האוטו ואחרי 40 דקות הופיע אצלי בדירה. שניקי אומרת שהוא משוגע, אני חושבת שאכפת לו. הוא הגיע ואמר לי שהוא מתגעגע, ושהוא חושב עליי תמיד, והוא מחזיק את עצמו לא ליצור קשר, עד הרגעים שהוא נשבר, ושולח הודעה. בסוף הוא נשאר לישון, שני לילות ששילבתי בהם עבודה ועיסוקים כאלה ואחרים, וזה שוב מצריך מאיתנו להיות סוג של זוג. ולפעמים בא לי שהוא יהיה פה, ולפעמים בא לי שהוא יעוף כבר הביתה ומה הוא בא בכלל. אנחנו רבים, כי הוא לא מבין למה סיפרתי לחברים שלי רק דברים רעים עליו, ואני צריכה לקרוא היסטוריה פה בבלוג בשביל לזכור איזה טוב יצא לי בכלל מהקשר הזה. בסוף הוא הרי הלך מאחורי הגב שלי ונפגש עם האקסית שלו, הוא טוען שהוא פגש אותה במקרה, אני קראתי בוואטסאפ שהם תכננו להיפגש ונפגשו, הוא לא יודע שקראתי את השיחה עצמה, אז הוא "מצמצם" נזקים, בזה שהוא משקר. הוא בגד באמון שלי, ואני לא סומכת עליו באמת. אז למה אני מדברת איתו? למה לא סגרתי עליו את הדלת כשהוא בא ושלחתי אותו לקיבינימט? לא יודעת. אני כן יודעת. כי כשאני רואה אותו. כשאני מסתכלת עליו. אני לא יכולה לדבר ולהגיד מה מציק לי בו. אני לא יכולה להגיד לו לא. כשאני לא רואה אותו, אני יכולה להגיד הכל, ואני יכולה אפילו לא לחשוב עליו המון זמן, אבל כשהוא בא, אז אני לא יכולה להתמודד מולו.

השותפים שלי נעלו את הדלת של החדרים שלהם, ולא אפשרו לי להיכנס למרפסת והיינו צריכים לעשן את הגו'ינט שלי בכניסה לבניין כמו הומלסים. הם לא אוהבים אותו. אף אחד לא אוהב אותו. הפעם הוא התפרץ לחיים שלי כי הוא רצה לבוא לישון אצלי, כי היו לו סידורים ברמת גן. הוא טוען שהוא בא גם כי הוא התגעגע. ואז שניקי אמרה לי לכתוב לו "אל תבוא", ולא לענות. וזה מה שעשיתי. אבל זה לא אני. לא יכולה לנתק ככה קשרים, צריכה לדבר על זה. אז בפעם הרביעית שהוא התקשר עניתי ואמרתי לו שאני אחזור אליו, ואחרי זה הוא פשוט כבר הגיע. סיפרתי לו על זה שחבר שלו מהצוות התחיל איתי, והוא ממש כעס. ואני וכל הסובבים אותי, היינו בטוחים שהוא שותף לזה. מסתבר שהוא בכלל לא ידע. לפעמים אני חושבת, שאני חושבת עליו דברים יותר מדיי רעים, ושהוא לא כזה. שבניתי לי את הדמות שלו כמניאק שחקן. ואני מגזימה. הוא אידיוט פחדן שקשה לו להביע רגשות. 

מכירים שאתם מסתובבים ברחוב ושומעים מוזיקה ממש גבוה באוזניות, בשביל לא לשמוע את המחשבות שלכם? אז זה בדיוק זה. אני לא יודעת מה לחשוב, עליו או על השותפים שלי, או על חברים שלי, אולי אני מגזימה איתו, אולי הוא באמת חרא. והוא טס בכלל ומה אני צריכה את השמוק הזה.