גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

ביום כיפור היה לי מלא מלא שעות לבהות בחלל הריק ולחשוב, להגיע לכל מיני הארות שלא הגעתי אליהן מזמן, ובעיקר לקרוא עיתונים, חדשות, כתבות.

קראתי כתבה של ג'קי לוי, שאמר שלדעתו יום הכיפורים, זה יותר לסלוח לעצמנו על הדברים המטומטמים שעשינו בשנה החולפת.

צודק ג'קי. אז החלטתי לסלוח לעצמי. על מה? אה, כן:

אני סולחת לעצמי על כך שרציתי לכבות את הרגשות שלי כלפי אדם מסוים ולא הצלחתי. ונפגעתי.

אני סולחת לעצמי על כך שאני לוקחת לפעמים יותר מדי ללב, ובוכה, ומתעצבנת. וזה פוגע לי בבריאות.

אני סולחת לעצמי על כך שאני מתאהבת מהר מדיי, זה אני. מה לעשות.

אני סולחת לעצמי שאני לא מספרת את מה שעובר עליי לחברים שלי. ושומרת בלב. ומכאיבה לעצמי.

אני סולחת לעצמי על כך שלוויתי מהבוס שלי 200 שקל (ביקשתי 10 שקלים, למנכ"לים אין פחות מ200 בארנק מסתבר) ושכחתי להחזיר עד שהוא ביקש ורציתי שהאדמה תפתח ואיעלם, וזה לא קרה. אבל אני סולחת לעצמי על הפדיחה הזאת.

אני סולחת לעצמי שלא תמיד אמרתי את מה שאני צריכה להגיד בזמן הנכון.

אני סולחת לעצמי שאני בן אדם ישר, לא תככן, לא מניפולטיבי, ולא חשדן, וגם לא שומר טינה ולפעמים זה פוגע בי כל כך. אבל אני צריכה להשלים עם זה, שכזאת אני. ומה לעשות.

אני סולחת לעצמי שלא לקחתי קורס קיץ עם נקודות. אבל לפחות סיימתי עם אנגלית לכל החיים. הגעתי למסקנה שבית ספר וכל מה שאנחנו עושים שם זה סתם מסגרת להשאיר אותנו וציונים זה לא באמת חשוב. כי על בגרות אף אחד כבר לא מסתכל, ותואר אפשר לעשות גם בלי ציון פסיכומטרי.

אני סולחת לעצמי על שתי מכוניות שעשיתי בהן סקס בשנה החולפת. זה לא יקרה יותר. אני כבר גרה בתל אביב.

אני סולחת לעצמי שיצאתי עם סטלן, עם כמה שמלאים בעצמם, ועוד כמה שרק מחפשים לזיין.

אני סולחת לעצמי שהבאתי אותו הביתה ולא עשיתי איתו כלום. היו לי שניים כאלה. וכעסתי על עצמי כל כך שהבאתי אותם הביתה. ואז גם כעסתי על עצמי שהשארתי אותם ככה. בדיעבד זה היה מגיע לשני החמורים האלה.

אני סולחת לעצמי על ההלקאה העצמית הזאת שגיא טס לטייל בחו"ל כאילו כוסאמאשלו, הוא אפילו לא הסוליה של מה שיהיה בעלי לעתיד. הוא סתם אופציה קלה להשגה לסקס סבבה וזהו.

אני סולחת לעצמי שנרשמתי לאוקיופד לאיזו תקופה.

אני סולחת לעצמי על כל המאנצ'ים שעשו לי כאב בטן.

אני סולחת לעצמי שאני אוהבת מנייאקים.

אני סולחת לעצמי שאין לי את היכולת לקנות כרטיס לחו"ל להיעלם מכאן לכמה חודשים.

אני סולחת לעצמי שאני לעתים משתתפת במירוץ הטיפשי למציאת בן זוג.

גם סולחת לעצמי שאני משתתפת במירוץ הטיפשי למציאת הריבאונד.

אני סולחת לעצמי שאני לא קופצת לכל ג'וב שמציעים לי, ואני צריכה להתבשל בתוך זה טוב טוב. ואולי אפסיד. אבל לפחות לא קפצתי לזה.

אני סולחת לעצמי שאני קצת שונאת את העבודה שלי, יותר נכון, את המנכ"ל, אבל עדיין נשארת פה, כי אני אוהבת את העבודה שלי בעצם.

אני סולחת לעצמי שהחולשה שלי זה גברים שעברו סלקציה בשואה בלבד. כלומר, הארים.וכנראה אני מפסידה הרבה נחמדים בדרך, אבל עיניים בהירות עושות לי את זה.

אני סולחת לעצמי שחזרתי לדבר עם גיא למרות שהוא נפגש עם האקסית שלו מאחורי הגב שלי. ע"ע "סולחת לעצמי על ההלקאה העצמית" וההמשך שלו, מתייחס לאותו טמבל.

אני סולחת לעצמי שלא היה לי את הכוח לקום וללכת עוד לפני שגיליתי וידעתי שזה לא זה.

אני סולחת לעצמי, ואני מקווה שגם סבתא סולחת לי, שלא כל יום אני חושבת עליה, ואיפשהו השלמתי עם העובדה שהיא כבר לא בחיים. למרות שאתמול עזרתי לאישה קשישה שאני לא מכירה בכלל בבית הכנסת לעלות לעזרת נשים, והרגשתי שאני עוזרת לסבתא שלי.

אני סולחת לעצמי על כל הלקוחות הרציניים שפספסתי כי לא היה לי כוח לחזור אליהם.

אני סולחת לעצמי שלא ניצלתי מספיק את הקיץ ולא עברתי מבאר לבאר או ממיטה למיטה.

אני סולחת לעצמי שלא אמרתי מה הסיבה האמיתית שבגללה לכלכתי על גיא בפני השותפים שלי כשהחבר שלו תהה למה הם לא אוהבים אותו. שוב, שיזדיין.

אני סולחת לעצמי על גיא!

אני סולחת לעצמי על מיכל, שהחלטתי להיות חברה שלה באיזה קטע לא מובן, ומאז נתתי קפיצה למרחק, אבל ההתחלה של להיות חברה של הדבר המוזר הזה שמאובחן בכל מיני הפרעות בלתי רצוניות. מה עבר לי בראש.

אני סולחת לעצמי על כל הפעמים שבישלתי ונתתי ביס כשהיה עוד חם, ואז לא הרגשתי את הטעם.

אני סולחת לעצמי שאני לפעמים שוכחת דברים.

אני סולחת לעצמי שאני נכנסת לסרטים.

אני סולחת לעצמי שדברים שלא בא לי לעשות אני ממש איטית בהם.במקום לעשות אותם מהר ולסיים עם זה.

אני סולחת לעצמי על חוש טעם מוזר מאוד בבגדים אי שם בין 2000-2006.

אני סולחת לעצמי שעדיין לא הגשתי בקשה לתביעה של תאונת הדרכים שעברתי. אני אעשה את זה ממש ברגע זה. לעזאזל. הבוס שלי קנה לי פקס-מדפסת-סורק חדש!