גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

פבריצו ואני הכרנו במסיבה שבוע שעבר. השותפים שלי צוחקים ואומרים שהוא היה חלק מהתור שעמד וחיכה לי. הוא עלה לארץ בשביל להתגייס לצבא ונשאר בארץ, ועכשיו הוא עושה תפקיד מסווג במערך האווירי של המדינה. אחרי שבוע שאני מבריזה לו ועושה לו חיים קשים +. אמרתי יאללה. גם ככה בחמישי לא קבעתי כלום ואין מצב שאני אשאר בבית.

הלכנו לאיזה בר, והייתה משיכה בטירוף! הוא מנשק נפלא, והוא רחב כזה, ובלונדיני, וגם המבטא האיטלקי שלו בכלל הרג אותי. הוא לא יודע להתלבש אבל לא נורא, היו מלא אנשים סביבנו. כאלה ששנינו מכירים וזה היה קצת באסה, כי לא רציתי שיראו אותנו, אבל ללכת לאזור שלו, לא היה אופציה באף חלק ממסע השיכנוע של "בואי נצא ליד הבית שלי", כי אני יודעת שמשם עד למיטה שלו הדרך מה זה קצרה. כי אני מכירה את עצמי. קצת נשיקות בצוואר, ואני בעולם אחר. אחרי זה הוא אמר לי שאפשר ללכת אליו הביתה כי כולם מסתכלים (עוד היינו במקום אחר אחרי זה, ואמרתי לו שהוא כמעט אנס אותי בבאר אז שפה שאנחנו במרפסת אין פאקינג אף אחד הוא רוצה פתאום שנלך אליו הביתה.) והוא טען, שגם אם נלך אליו הביתה ואני אתחנן(!), לא נשכב. אחרי שהוא אמר לי שהוא מת על הגוף שלי ולא הפסיק לגעת בו 'הכל בדיוק במקום', אה תודה על האישור. עלה לי 20 קילו פחות והרבה סרטים על משקל ומראה. בכל אופן, הוא לא מבין שאני מהנשים שלא מבקשות. ואין לי בעיה לאנוס כשזה מגיע לרמה שיש לי כאב ביצים. כאילו, רחם. וואטבר. כשאני רוצה לעשות סקס, אני עושה סקס. גם אם זה יהיה איתו או עם מישהו אחריו. את הבולבול שלי אני אקבל. כן, סליחה על זה. אבל אני אישה עם צרכים מאוד ספיציפיים, קצת כמו של גבר. בעצם - לישון 8 שעות, לאכול משהו טוב, ולעשות מלא סקס.

למרות כל זה, יש אבל. שניים, לייתר דיוק.

אבל #1:

גברים, אתם צריכים להבין. עד שאתם לא נכנסים לקטגוריה של משהו רישמי, אתם לא יכולים לקרוא לנו מאמי. פשוט לא.

"מאמי מה בא לך לעשות?" "מאמי מה קורה?" "מאמי בואי.." שקט! מה אתם קוראים לנו מאמי? זה התחליף הסליזי של כפרה של שנות ה80! זה כל כך 2006(?) עם נינט טייב ורק דנקר בסדרה ההיא שכבר שכחתי איך קוראים לה! זה הכי לקקני בעולם, הכי מוריד, הכי קח-את-עצמך-ולך-מפה. זה נהיה מן כינוי שגור לכל מי ששכחתם איך קוראים לה. והכי קל "מאמי", בדיוק כמו "שומע גבר\אח שלי\גיבור". זה לא מדליק, זה לא גורם לנו לחשוב שאתם רוצים אותנו, ובטח שלא עושה אותנו מיוחדות. אמרתי לו את זה, והוא אמר לי "אז לקרוא לך בייב?" עוד אחד. כבר גיא קורא לי בייב! אבל מי זה גיא בכלל? אז בסדר, רק אל תקרא לי מאמי. 

הוא ליווה אותי הביתה, והדביק אותי על הקיר של הכניסה לבניין, והתחיל לגעת. ושאל איך אני לא מרחיקה אותו כמו בהתחלה. אמרתי לו שכבר התרגלתי לזה שהוא סוטה. והוא צחק. מפה לשם, גם ככה כל הדייט היו לי ספקות. ואם אנחנו כבר מתחרמנים בטירוף, אז למה לא להסיר אותן? 

אבל #2:

כמו שחשבתי. אין מה לעשות. יש לי יותר מדיי (למרות שאני לא מאמינה ב"יותר מדיי") ניסיון עם גברים. וצדקתי. קטן ודק! מה אני עושה עם זה? אז אמרתי לעצמי שבסדר, אין הכל מושלם. ואין סקס. לא איתו, לפחות. חבל שדווקא זה לא מושלם. כי אם זה היה מושלם, אז יותר טוב מזה, הייתי משתגעת. כשנגמר כל המשחק, שלחתי אותו הביתה לשים קרח. כן, פעם הייתי אומרת לעצמי שזה ממש לא בסדר מצידי לשלוח אותו ככה. אבל אני כבר הפסקתי לחשוב עליהם. ואני חושבת עליי. ידגדגו אותך עם קיסם, תרגישי? בדיוק ככה. ואין לי מה לעשות עם זה. אוהבת זין, אבל גדול. הוא סבבה והכל, אבל יש לו זין קטן. וזה לא מתאים לי. אז בימים הקרובים כנראה שאחתוך את זה. אה, דרך אגב, היה איזה משפט שהוא אמר לגבי נשים שהיו לו לפני. "כולן עזבו אותי כי הייתי ג'נטלמן מדיי". פה חשדתי. ידעתי שזה לא זה. יש סיבה ואף אחת לא אעזה להגיד לו. כמו שיצא לי להיות עם מישהו שאחרי הסקס אמר לי שתמיד הוא שוכב עם נשים, ואחרי זה הן נעלמות. אף אחת לא רצתה להגיד לו שזה כי יש לו זין קצר. בטח שגם אני לא אמרתי. הוא סתם ילד קקה. ומי אני שאחווה דעה על זה שגם ככה רציתי רק סקס ושיילך מחיי.

גיא שלח לי הודעה שראיתי באיחור של 40 דקות כשבאתי הביתה, למה אני לא מדברת איתו. ואמרתי לו שאני כן. הוא אמר ששלושה שבועות מאז ההודעה האחרונה שהוא שלח לי (הוא באמת סופר!) שגם הייתה על זה שאנחנו כבר לא מדברים. והוא שאל אם יש לי או היה לי מישהו. אמרתי לו שלא היה לי אף אחד, היו לי מלא. ואנשים מתגלגלים בחיים שלהם.