גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

יש מצב שעוד שנה נפגש ביום הולדת של החבר המשותף שלנו, ואתה תהיה עם מישהי חמודה וחכמה כמוך, עם קצת מזל היא תהיה גם יפה. ויש מצב שאני אגיע לשם לבד, ונגיד אחד לשנייה שלום קר ונזכר בזה שלפני שנה הכרנו וניסינו לצאת ביחד, אבל לי זה לא הרגיש נכון ולא יכולתי. אני אזכר בזה שכולם אמרו לי שזה טוב שאתה חנון ושתקן, שזה טוב שאני הרעשנית בינינו, שאתה לא דוש תל אביבי מצוי, ובכל זאת תל אביבי. שאתה תעשה בעתיד מלא כסף, שהיה חורף והיית יכול לחמם אותי, שמגיע לי מישהו כמוך. אולי אני קצת אצטער על זה, אולי אני אגיד לעצמי שאיך פספסתי, אולי אני בכלל לא אבוא ליום הולדת הזאת, כי עם הלו"ז של הידיד הזה וחברה שלו, כאילו הם מ י נ י מ ו ם קייט וויליאם מהממלכה ההיא, אני לא יודעת מתי ייצא לי לראות אותם שוב, וכך נתרחק. משהו אומר לי מצד אחד, הוא בסדר. תבליגי. אין מושלם. מצד שני, אני לא מרגישה שאני מוכנה לוותר על הרווקות שלי בשבילו. מגיע לי יותר. קצת יותר. מישהו יותר פלפל, מישהו שיודע לנשק, מישהו שימשוך אותי באמת, מישהו שיהיה כיף גם לדבר איתו, אבל גם לשתוק איתו. וזה לא יהיה מביך. מישהו שלא ידבר כל כך לאט כאילו הוא מחשב בראש כל מילה שיוצאת לו מהפה, שפשוט ידבר! שגם אם הוא לא יישמע הכי חכם והכי שנון בעולם, זה יהיה מצידו בסדר. לא איזה פוליטיקלי-קורקט. מישהו שאני לא אצטרך להימנע מלהתנשק איתו, כי אני י ו ד ע ת שיהיה גרוע. באמת שאני באה עם אופן-מיינד, "להכיל" זאת מילת המפתח, תכילי ותשתקי. תכילי ותניחי למחשבות, תזרמי. אבל אני לא בטוחה שאני נכנסת למשהו שאני במאה אחוז רוצה, כי אם כן, כבר מזמן הייתי בתוך זה. ואני מה-זה לא. אני יוצאת ומפלרטטת עם גברים אחרים. ואם אני באמת רוצה מישהו, זה לא יקרה. כשאני עם מישהו, אני טוטאלית על גבול העיוורת. שגם זה על פניו לא להיט היסטרי. אבל בעצם מאז נדב, לא הייתה לי מערכת יחסים נורמלית שהייתי יכולה לבחון את הטוטאליות הזאת מחדש. בכל אופן, אני כותבת את זה, כי אני צריכה לזכור. אם אני הולכת לסיים עם זה, אני לא אתחרט על זה בחיים.