גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

כששמעתי על זה, ידעתי שיבוא יום וזה יקרה. אתה תהיה שם, אני אהיה שם. החברים שלך יהיו שם. ואני אהיה כל כך יותר טובה מכולכם. ביחד.

זוכר שבניקארגואה, בנייקד טייגר, ישבת על המיטת בריכה הזאת, כשבאתי להגיד לך שלום, ולצידך שתי פרחות תאומות טמבליות? ישבת שם כאילו שתיהן שומרות הראש שלך, אמרתי לך שלום ואפילו לא הרמת את הראש, שיחקת באני-לא-יודעת-מה באייפון. באותו הזמן כעסתי על עינבי, אז לא חזרתי לחבר'ה שלי, ונשארתי עם החבר'ה שלך להחליף כמה מילים. ישבתי על הרצפה, כשאתה יושב גבוה מעליי ולא מיישר אליי מבט. כשחזרתי לחבר'ה שלי, עינבי ואוהדיה אמרו לי שמהצד זה היה נראה שאני משפילה את עצמי, רק בדיעבד, כשחשבתי על זה - הבנתי שזה נכון. הם צדקו. מה בכלל אמרתי לך שלום? כן, הייתי יכולה לדחוף את הבגרות שלי לתחת השמן שלי. כי אתה פירשת את זה שאני עדיין רוצה אותך שם. ורציתי. כי אהבתי אותך עדיין. כי היינו שנה ביחד, וטסתי עד אליך, עד מעבר לאוקיינוס בשביל להיות איתך שוב, וכשזה לא הסתדר, שנאתי את עצמי. לא אותך, אותי. לא זיהיתי שאתה הבעיה, חשבתי שזה בגללי, אני השמנה שהאקס שלה לא רוצה אותה כי היא השמינה עוד יותר בחצי שנה שהוא היה בדרום אמריקה, ולעומתה הוא פיתח את הגוף שרירי מימלא שלו, עוד יותר. ולא יכולתי להסתכל על עצמי במראה, ולא יכולתי לאכול באמת, וכל דבר שהכנסתי לפה שאלתי את עצמי למה אני צריכה את זה עד שלא אכלתי בכלל, עד שהיה כואב לי הראש. והייתי אוכלת ארוחה אחת ביום. וזהו. ושותה מלא מיץ תפוזים ומים, בשביל לא להרגיש את הרעב. בגללך. השטות הזאת שעשיתי לעצמי, עזרה לי לרדת במשקל, וכשראיתי אותך במקרה במקסיקו, רואה אותי עם ביקיני והעיניים הירוקות שלך נפערות לנוכח הפלא, ידעתי שאני אצליח. אני אצליח וזה כל כך יכאב לך. כי אני מכירה אותך, ואני יודעת שתבדוק אותי, מכף רגל ועד הראש. וזה לא שעכשיו אני אחזור להיות מה שהייתי, פשוט רציתי לזרוק לך בפרצוף מה שהייתי תמיד, ואתה סירבת לראות, כי הייתי פשוט שמנה. שמנולו שלך.

זה לקח כמה שנים, ממש כמעט שלוש. אבל בשלוש שנים האלה פרחתי כמו שלא פרחתי מעולם. שאבתי מהעולם את כל מה שאני יכולה - ידע, יופי, אור, שקט נפשי, רעש, נתינה, קבלה, חברות, אושר פנימי, חיצוני, אהבה לזולת ובעיקר אהבה לעצמי. עניין האהבה העצמית הטהורה באמת, מתחיל להתגלות לי רק עכשיו, אבל כל החיים הם תהליך, בעצם. את התהליך שלי איתך סיימתי אתמול בשעה 22:00 בדיוק. סיימתי אותו בשביל עצמי, לא בשבילך. אני יודעת שכאב לך, ובגלל זה אני שמחה על זה עוד יותר. לא הייתי צריכה לעשות כלום, פשוט להגיע. אז הגעתי. אתה וכל החבורה שלך הייתם שם. ואני הייתי רק צריכה לשבת, על כיסא נוח להפליא, ולחכות שישאלו אותי שאלות, ולראות איך אתה יושב שם ומקשיב בחצי אוזן, למרות שאתה "עסוק" בעניינים אחרים, אני עדיין מכירה אותך, והתפקידים מתחלפים. אתה על הרצפה.

כשעברתי לידו הוא לא זיהה אותי, ואני אמרתי "היי". הוא עצר לרגע, הסתכל, ופתאום יצא לו:"היי! לא זיהיתי אותך!" הוא הלך עם איזה שמנה אחרת (מאז שהוא היה איתי, הוא התחיל לצאת רק עם שמנות כי הוא הבין שזה מגיע עם חוסר בטחון שעושה לו אובר בטחון) אמרתי לו שקפצתי להגיד מזל טוב, והוא אמר שהוא כבר עולה. כן, הייתי עם עקבים, כמו תמיד, ומכנסיים אחרות של קסטרו שעושות לי טוסיק מדהים, והמעיל עור שלי שהוא בדיוק על המותן ועם המכנסיים הגבוהות הוא מדגיש לי את הטליה. לא סידרתי גבות כבר חודשיים וחצי כי הלכתי לאיזו מכסת דשא אחת בתל אביב שהרסה לי אותן, אז החלטתי להאריך, ומשום מה זה מעדן לי את הפנים אבל עושה אותי בת 16. לק מתוקתק, משקפי ראייה תל אביביות ותכשיטים כרגיל, כבר חלק ממה שאני.

נכנסת, כאילו אני לא יודעת שכל הדרך אחרי ששחררת את ווילי איפה שהוא שם וחזרת חזרה, תפסת את הראש ונשמת עמוק ואמרת לעצמך שאתה תתמודד עם זה, כי אני כבר שם ושזאת עובדה. ואמרתי לי "אז מה קורה, מה, תביאי חיבוק, תגידי שלום", התחבקנו כמו זוג גייז ביישנים, חצי חיבוק. החלפנו כמה מילים על תקופת המבחנים, ואז כבר החברים שלך הגיעו. גילגלתי איזה אחד מהיר ודק, כי סגרתי ביני לבין עצמי שזה הולך להיות שעה, ואני ממשיכה בערב הקר הזה למקום אחר. הוא הדליק סיגריה, כי זה היה הדבר שהכי עיצבן אותי בו אז. כאילו היום אכפת לי.

התיישבתי, הדלקתי, ואף אחד לא אמר מילה על הגוף שלי, 20 קילו פחות ליידיס אנד ג'נטלמנס, נכון שאני כבר כמה שנים ככה(ועדיין מביטה במראה ואומרת לעצמי שאין סיכוי, כאילו חמש השנים האלה שהייתי שמנה השתלטו על כל חלקה טובה בחיים שלי, בגלל שהאקס האפס שלי דאג לעשות מזה אישיו), הם עדיין לא ראו אותי ככה. אבל כשקמתי למלא לעצמי מים, כל המבטים נשאו אליי. לא הייתה לי בעיה עם זה בכלל. חזרתי, התיישבתי, והתחילו השאלות. סיפרתי להם הכל, במה אני עובדת, מה אני לומדת, איפה בדיוק בתל אביב אני גרה, כמה כיף לי פה. הכל.

נקמה מגישים קר, והכל הסתדר בדיוק כמו שרציתי. נתתי לשעה את ההופעה הכי טובה שלי. המזג אוויר היה קר, היחס אליך היה קר, לא תרמתי מידע, רק עניתי על מה ששאלו, והמשכתי למקום אחר, עכשיו אתה יודע עליי הכל, אתה יודע שעכשיו אני נראית יותר טוב מהתקופה שהייתי איתך. אתה יודע שאני עובדת בתחום שאני אוהבת, שאפילו אתה בתור גבר אוהב. אתה יודע שאני מאושרת. אתה יודע שזה שנפרדת ממני, זה הדבר הכי טוב שקרה לי.

DONE.