 כינוי:
בת: 35
מצב רוח כרגע:  פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 8/2015
פריטיילס סטורי.
אוהד חזר ליוליה. זה קרה אחרי שלושה ניסיונות קודמים שנחתמו בזה שהוא לא סגור על עצמו וחרישת כל אפליקציית היכרות שהזדמנה לו, ואנחנו לא מדברות על מה יצא לו או לא יצא לו מכל זה. כי יוליה אומרת שהוא בן אדם של קשרים רציניים, אבל בתור אחת שמטילה בספק שגבר יחפש באפליקציית היכרויות קשר רציני אחרי שנפרד מחברה שלו מזה כמה שנים, אנחנו פשוט לא מדברות על זה, וכל אחת עוטפת את זה בעטיפה שנראית לה לנכון.
אני חושבת שהכל התחיל מזה שקיבלתי את ה״טרו בק טיים״ המעצבן הזה של הפייסבוק, שהראה לי שבאוגוסט 2011 הייתי גם שמנה וגם חברה של נדב ובאירוע של המשפחה שלו. כבר שכחתי שהייתי נראית ככה, חבית בתוך שמלה בצבע כחול-רויאל של רנואר שעלתה לי, אז, יחסית למשכורת של מתדלקת מלא כסף, ועיצוב שיער ואיפור כאילו מינימום אחי מתחתן. רציתי להיות יפה. כי הרגשתי מכוערת ושמנה ורציתי בתוך-תוכי שמישהו ייגנוז את התמונות האלה, או לפחות אותי משם. יש תמונה שאנחנו מחובקים והוא מסתכל למצלמה עם המבט הכחול-ירוק שלו ורואים שאז הוא עוד אהב אותי, כמה חודשים אחרי הוא כבר לא היה ביבשת ולי היה בא למות. ולנסוע אליו. אז נסעתי. אני מאוד גאה בעצמי שאני יכולה להגיד שחציתי אוקיינוס ואת הים התיכון במסע בעקבות הלב שלי, מצד אחד כשאני חושבת על זה, אני שונאת להגיד את זה. כי איזו סתומה הייתי שקניתי כרטיס והלכתי במחשבה שיהיה טוב, ואיך לא ראיתי את כל הסימנים ואיך נפגעתי ככה. מצד שני מאותה נקודת זמן, כל מה שאני היום - זה לחלוטין תוצר ישיר של זה. ואני ממש אוהבת את מה שנהיה ממני ולא יכולה לחשוב מה היה קורה אילו לא חליתי בטפשת זמנית, קניתי כרטיס וטסתי.
נחזור לנדב. בסיפור של יוליה, הנסיך חזר. עשה סיבוב סביב עצמו או סביב כמה נשים אחרות, אבל חזר. ולא סתם, נכון לגשר, לשפר ולפצות. בסיפור שלי נדב לא חזר. אני מניחה שזה בעיקר כי שידרתי לו שאין לו לאן לחזור. וגם כי זאת אני, ולי דברים כאלה לא קורים. טוב, פרט לפעם אחת שגיא דפק לי באמצע הלילה מחוץ לחלון כי התגעגע והיה מצחיק, וסקס טוב. דברים כאלה לא קורים לי. אולי כי אני פשוט לא מאמינה שזה יקרה. אבל התמונה ההיא עם העיניים שלו גרמו לי באופן לא ברור להתגעגע. אני לא יודעת אם זה אליו כנדב, אם זה למערכת יחסים, אם זה להכין פעמיים קפה בבוקר, אם זה לישון בכפית ושמישהו יזיז לי את השיער מהעורף וינשק אותי שם ויחבק אותי אליו באמצע הלילה כשירגיש שהריח שלי או המגע שלי התרחק ממנו. אני יודעת שאני יכולה במחי הודעה להזמין אותו אליי, ואולי אקבל כן ואולי אקבל לא. אם אקבל לא, אצטרך לקבור את עצמי בבור הshame הכי גדול שאמצא. ואם אקבל כן, והוא יבוא, אז מה? נעלה סיפורים מלפני ארבע שנים, נתעדכן, אני כנראה עדיין ארגיש פגועה רק מלהסתכל לו בעיניים, אני אנסה להוכיח לו שאני יותר טובה ממנו או ממה שהייתי כשהייתי איתו ואיך השתפרתי מאז בכל תחום בחיים שלי, ופה המחשבה שלי נתקעת. אני עדיין כועסת עליו? אני עדיין כועסת על המשפחה שלו? הוא מעניין אותי בכלל? אם אעשה את זה, זה יהיה תמים או כי אני צריכה בוסט לאגו? אני אעשה את זה כי הוא בעצם הדבר היחיד שהיה לי ויכולתי לקרוא לו זוגיות אמיתית וארוכת טווח? כי בא לי עליו? או כי בא לי מערכת יחסים? או נמאס לי לישון באלכסון (שבהתחלה מאוד תפס בהתחשב בעובדה שלגודל שלי המיטה שלי ענקית מכל כיוון, אז התפרסתי לי בנוחות, ואז תפסתי צד, והעפתי כרית, ועכשיו זו מיטת רווקה-תל-אביבית-עם-סדינים-ורודים-וכרית-אחת. כי למה צריך יותר? אף אחד לא נשאר לישון כי לא בא לי, וגם כי יש לי חשד סביר שהשותף שלי עשה סקס על הכרית השנייה, שתרמתי לו ולא הוחזרה לי בזמן ולמרות שהיא עברה כביסה, זה מגעיל אותי.
בכל אופן, אולי זה גם השדות המורפים המצוינים האלה, כי התמונה גם הופיעה אצלו ואולי גם הוא חושב עליי. ואולי בכלל לא.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
