גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

בערך חודשיים אני מגלגלת את זה בראש, בת 27. זה עוד מעט 30. זה אפילו ממש קרוב. אתמול כשאני והגי'רפה (השותף שלי) הלכנו לעשות כביסה, בינתיים כשהיא התכבסה לה ישבנו בבאר (עישנתי גו'ינט) ופתאום זה נפל עליי ש'מחר אני בת 27!'. והוא אמר לי שאני לא נראית בת 27, אולי 23. חמוד. ואז הוא הוסיף שזה כנראה בגלל הגובה, ושהוא חשב שאצמח לגובה. צחקנו ואמרתי לו שמכיתה ו' לא גבהתי, ואין סיכוי יותר.

אני חושבת על כל מה שעברתי בשנה האחרונה, וזה היה הרבה. הרבה חוויות, עבודות חדשות, והטרדה מינית אחת שהביאה אותי למצב נפשי לא קל, והתקדמות הלאה, ולקום כל פעם מחדש, ומבחנים, ולחץ, והתדרדרות של המחלה, סקס טוב, חופשות בחו"ל, הכרויות כאלה ואחרות, מלא דברים שבישלתי שפעם לא הייתי מעזה להיכנס לזה בכלל, שינוי דעותיי הפוליטיות למרכז-שמאל, הבנת המצב כמו שהוא, ויתור על אנשים, וקבלה של אחרים ולהשלים עם העובדה שהם כאלה. מה לעשות. וים. לא הרבה, אבל ים. וגוי'נט בים. ובארים, מלא בארים. ואוכל טוב, מלא אוכל טוב. ובילויים וצחוק וצחוק עם עצב ורק עצב. ותהיות. לילות בלי שינה. ועם שינה רציפה. וההחלטה של שינה עם כרית אחת, כי למה אני צריכה שתיים. ושותפים חדשים. ולעבור חדר. ועדשות ראייה במקום משקפיים. ובטח עוד מלא דברים באמצע שאני לא זוכרת.

וכשאכנס לפייסבוק אראה את הברכות של כולם ואתחיל לבכות מזה, כרגיל. אבל בסדר, התרגלתי לעצמי כבר. בכל זאת, אחרי 27 שנה..