גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

שמתי לב שבמקום העבודה שלי אני מזכירה לכל אחד תקופה בחייו. למנהלת החשבונות בת ה-70, את ימיה כצעירה וכמה שהיה חשוב לה להיות לבושה באופן אופנתי, ולכן כל בוקר היא עוצרת בכניסה למשרד שלי. והולך מן ריטואל קבוע - בוקר טוב, שואלת לשלומי, אני לא שואלת לשלומה כי היא לא מרשה אז אני נעמדת ועושה סיבוב, היא אומרת לי "את...משהו משהו!" קורצת לי והולכת. ויש את עורך הדין, שלו אני מזכירה את ימיו כרווק תל אביבי. עד גיל 36 קפץ ממיטה למיטה, ומבאר לבאר, יום אחד הוא התעורר והבין שכל חבריו נשואים פלוס ופתאום יש להם חיים אחרים שהם כבר לא להסניף קוק עד הבוקר, והוא החליט למצוא כלה. והוא באמת מצא. והיא מדהימה. הם התחתנו והתחילו לעבוד על ילדים ובשנתיים כבר יש להם שניים. 

כשאנחנו יושבים בחדר האוכל הוא תמיד רוצה לשמוע מה עשיתי בסופ"ש ובעיקר ממיר את שם המקום שהייתי בו לאיך שקראו לו בתקופה ההיא. והוא מתענג על כל סיפור דייט, ועל כל סיפור סופ"ש שיש לי לספר. 

איכשהו הגענו לדבר על דייטים ראשונים וסקס. והוא אמר לי משפט כזה "לפעמים גבר רואה שהבחורה סבבה והכל, והוא חייב לשכב איתה בשביל להבין אם זה באמת זה." אני לא זוכרת איך הגבתי. אבל כנראה לקחתי את זה לתשומת ליבי. אני מדברת עם מישהו כבר שלושה שבועות, הכרנו דרך האפליקציה, הוא הגיע אליי לוואטס ואחרי כמה משפטים שהיו צינים אבל לי לא באו בטוב בכלל הוא קיבל חסימה למופת. אחרי כמה ימים הוא שלח לי הודעה באפליקציה אם חסמתי אותו בוואטס ועניתי שכן. הסברתי לו גם בדיוק למה והוא אמר שהוא צחק ואני עניתי שצחוק אי אפשר להעביר בהתכתבות(!!!!!!!!). מפה לשם החזרתי אותו לוואטס, והמשכנו לדבר בטלפון, להתכתב וכ'ו וכ'ו וכ'ו. 

לפני שבוע בערך, שבורה מכל היצורים שנחתו עליי בבת אחת מהאפליקציה, התקשרתי אליו ואמרתי לו ברגע של כנות מוזרה ביותר פלוס בכי (כן, בכיתי בטלפון למישהו שלא פגשתי) שאני מוחקת את האפליקציה, ושיחליט מה הוא רוצה לעשות, כי הוא האחרון שנשאר לי מכל מה שהכרתי שם. (שקר לבן, הוא לא האחרון, יש עוד אחד שאני לא סגורה עליו כי הוא מנשק לא משהו) הוא אמר שהוא רוצה שנפגש. קבענו והוא בא לתל אביב, ובשונה מכל היצורים הנ"ל, כשראיתי אותו פשוט התחבקנו. מעבר לזמן המקובל. הלכנו לאכול קוקיז שהוא טרף באופן לא חינני בעליל, אבל הוא גבר וכבר ראיתי מנכ"לים אוכלים פיתה עם פלאפל שכל הטחינה נמרחת להם על כל הפרצוף וככה זה, פשוט קחי יותר מפיות ותניחי שם. הם יסתדרו. ולא יודעת למה מצאתי  בזה גם משהו חמוד שמנכ"ל אוכל כמו ילד בן שנתיים. בכל אופן, אחרי הגלידה לא היה לנו מה לעשות כי אני לא שותה אלכוהול והוא גם לא מת על זה, התעניינתי בדבר ג'וינט והוא דווקא זרם למרות שבניגוד לכל הגברים שיצאתי איתם הוא חנון. לא ממש חנון. אבל גם לא דושבג. ויש לי נטייה בלתי רצונית לצאת עם דושבגים.

הלכנו אליי הביתה ועישנו, ודיברנו, ואז התנשקנו. והוא מנשק מדהים. מפה לשם העניינים התגלגלו למיטה שלי. כמה מפתיע. ובערך מיליון הבטחות מצידו שהוא נשבע שהוא יחזור ושהוא פה בשביל להישאר ולעשות אותי מאושרת. ואני אמרתי לעצמי, שגם אם הוא לא מתכוון לזה באמת - על חבילה מרשימה כזאת הייתי מוכנה להדביק בול, נקרא לזה ככה. לסיכום - היה נהדר. הוא השקיע בי בכל דבר ודאג לי ועשה הכל הכל הכל בשביל שלי יהיה טוב ואפילו לא חשב על עצמו והחזיק מלא זמן והיה שם, פשוט היה שם יותר ממה שאני זוכרת שמישהו היה כל כולו בשבילי ושם את הצורך שלו בצד במשך הרבה זמן, אפילו שנים. הוא נישק אותי בכל פיסת עור שנחשפה וחיבק וכירבל וליטף ואני זוכרת שהציע שנעשה בדיקות דם ביחד ומה שנפלט לי מהפה זה "אתה רציני?!" כי זה צעד. ומה אתה עושה איתי צעדים כאלה שבינתיים צעדנו לאכול גלידה ומשם למיטה שלי! 

קמתי בבוקר עם חרא הרגשה. כאילו לא הייתי מוכנה לזה. זה היה מוקדם מדיי אפילו בשבילי. גיליתי הכל, מה ימשוך אותי בו עכשיו? ועוד הרבה שאלות שעלו לי על אם זה בכלל יכול להפוך למערכת יחסים ובאילו תנאים. וכבר בוקר שני שאני קמה ככה. משהו מציק לי מבפנים, זאת הרגשה שהרגשתי בעבר, אני לא זוכרת באיזו סיטואציה, אבל הרגשה כזאת של משהו תקוע, לא בסדר. נכון, הוא דיבר איתי והכל על פניו נשמע ממש בסדר. אבל לי, אני, לעצמי, ביני לבין עצמי, משהו לא מסתדר עם כל העניין הזה. כן, שמעתי על מערכות יחסים שהובילו לחתונה והתחילו בדייט ראשון עם סקס. הכימיה מטורפת, אנחנו מסכימים על אותם דברים. אבל כאילו רצנו ממש רחוק. ועכשיו אי אפשר לחזור אחורה. אולי זאת תחושה של החמצה. למרות שלא החמצתי כלום. אני צריכה לראות איך דברים יתגלגלו, ואני מבטיחה לעצמי לא לצפות לכלום, ולא להתאכזב יותר מדיי.