אני לא זוכרת את הרגע הספציפי שהבנתי, אבל זה קרה מתישהו השבוע. נראה לי תוך כדי מקלחת שזו מדיטציה לנפש. פתאום זה נפל עליי. אני לא מאמינה לגברים. לא מאמינה לאף מילה שלהם. אני תמיד אחשוב שמה שהם אומרים לי הם אומרים לעוד כמה, אני תמיד אחשוד שכשהם יוצאים עם חברים זה בטוח לעוד דייט. לי, הבחור החדש, הסתכל לי בעיניים ואמר שהוא פה בשביל להישאר, עדיין קשה לי להאמין. שהוא רק שלי. שהוא לא משחק. זה נהיה אצלי כל כך קיצוני שלמרות שאתמול אפילו מבלי שביקשתי הוא שלח לי תמונה שלו עם חבר שלו בבאר ואמרתי לעצמי שיש מצב שזה לא מעכשיו.
אני לא מאמינה לגברים, כשהוא כותב לי "קטנטונת" זה עושה לי צמרמורת במיתרים הכי עמוקים של הנפש כי אני יודעת בדיוק איך הוא אומר את זה ואני מתעשתת אחרי שניה ואומרת לעצמי לא ליפול לשם עדיין ולא להסיר את החומות. למה אני צריכה לסמוך על גברים בכלל עוד לפני שהוכיחו את עצמם אם אלה שהוכיחו את עצמם התגלו כשקרנים ובוגדים? כשגיא נפגש עם האקסית שלו בשביל להשאיר אותה על אש קטנה בזמן שאנחנו היינו ביחד כי הוא פחד שאני אקום ואלך והוא ישאר לבד, אני חושבת ששם נהרס לי האמון. ההבטחות וכל ה"לנצח" הזה פתאום נראה לי כחיקוי זול של כל הסיפורים על אהבה אמיתית ששמעתי. אהבה מהנפש, מהלב, אמון מוחלט וכנות מוחלטת ששני בני אדם צריכים לתת זה לזה בשביל שזה יצליח, התעקשות בלתי פוסקת על לשמר את מה שיש ולמנף את זה למשהו הרבה יותר טוב כי זוגיות וחיי נישואים הם עבודה קשה.
אני מרגישה שכולם שקרנים. אני רואה את זה בעיקר כאן בתל אביב - הם משקרים כשהם הולכים איתה יד ביד ברחוב, אבל פוזלים לכיוון אחרות. כי זה בסדר רק להסתכל. והם משקרים שהם מתכתבים רק איתך, אבל באפליקציה יש להם עוד כמה. הם מתחילים עם נשים בשביל הסיפוק הרגעי הזה כדי להרגיש שהם 'עדיין בעניינים' באיזה בר עם החבר'ה ואחרי זה חוזרים להצטנף איתך במיטה כאילו כל הערב רק קיווה לרגע הזה. ואני לא מדברת על אלו שזורמים יותר מדיי עם הסיטואציה ישר למיטה שלה ולא סופרים את המבטים הקשים של החברים שלהם. הם משקרים שזה לנצח אבל ברגע שימצאו אופציה יותר טובה יותר הם ייעלמו. אני לא מאמינה לגברים, ואני רוצה הוכחות. לפני שאני מוסרת את הרגשות שלי שוב, אני רוצה להיות בטוחה שכל זה רק שלי. שאין מצב שהוא גורם לעוד כמה להרגיש את מה שהוא גורם לי להרגיש. אם אני מסתכלת על זה באופן עמוק, אני דיי בטוחה שבגלל זה אני לא באמת חותרת להכיר גברים, ודיי בטוחה שכולם חראות שקרנים שלא שווים כלום ועדיף שיהיו לפחות סקס טוב. כי גם ככה בסוף אפגע. כי גם ככה בסוף ישקרו לי. כי גם ככה בסוף זה יתגלה כמשהו לא אמיתי. אני כן מאמינה באהבה, אני לא מאמינה בגברים. כי זה לא קורה רק לי, אלו סיפורים שמגיעים מכל עבר בכל מיני קבוצות בפייסבוק ועד סיפור על חברה של חברה של חברה.
אני לא מאמינה שיש גברים טובים, אני מאמינה שגבר טוב אלייך אבל היה חרא לעוד עשר אחרות כי הן לא באמת עניינו אותו וסיפקו בשבילו צורך רגעי.
כשגבר רוצה אישה הוא לא מתמהמה, בני האדם הם חיות טרף וכשאנחנו מסמנים מטרה אנחנו לא נשחרר עד שלא נשיג. יכול להיות שההשגה הזאת היא רגעית, בשביל הסיפוק, אבל בכל זאת נעשה הכל בשבילה. ולי מתמהמה. אני לא יודעת אם זה המשחק הזה שהוא כביכול לוקח הכל בסבבה כדי לתת לי להתבשל ולרדוף אחריו, כי אם כן, זה לא בשבילי. אין לי כוחות. כן-כן, לא-לא. בוא נהיה רציניים רגע ונפסיק עם כל השטויות האלה, בבקשה. אנחנו ילדים גדולים. אני לא אגיד שזה ממש הוריד לי ממנו, אבל זה מוריד. זה גורם לי להתאפס כל שנייה מחדש ולא ליפול לזה. כי ממש בא לי אהבה וכפיות בלילה ולהכין שניים קפה בבוקר ולטייל ביחד ברחובות בשישי בבוקר כשיש שמש או להתכרבל שעות זה בתוך זה במיטה כשאין מה לעשות בחוץ. ממש בא לי. אבל אני לא מאמינה לגברים, אני צריכה שמישהו יקנה את האמון שלי מחדש.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
