גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.
"את הרעל שבפנים צריך להוציא החוצה. יש מיליון דרכים לעשות את זה. אני כתבתי את הכל, וכשקראתי את זה מאוחר יותר הבנתי כמה התחזקתי". |
 כינוי:
בת: 35
מצב רוח כרגע:  פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 12/2015
הקפיטליזם משחית.
אני רואה את הקפיטליזם במלוא תפארתו בכל יום. אנחנו חיים במדינה שעל כולם חלה חובת ההוכחה למי יש יותר. הקפיטליזם משחית. הוא משחית כי הוא גורם לבני האדם להיות עיוורים למצב האמתי שלהם ושל הסביבה שלהם. הוא משחית כי הוא יוצר תחרות לא בריאה. הוא משחית כי הוא הורס לנו את הבריאות לטווח ארוך. תשע שעות עבודה ולא דקה פחות. תשע שעות של ישיבה ממושכת על כיסא עם משכורת עלובה שבקושי עוזרת למשפחה לסיים חודש מחייה לא במינוס. הקפיטליזם משחית כי הוא גורם להורים לגור עם ילדים דקה מהבימה, בשכירות גבוהה מאוד בבית עם קירות מקולפים. העיקר שהם גרים שם. הקפיטליזם משחית כי הוא גורם להורים לא לראות את הילדים שלהם ובכך לא לעזור בחינוכם ורווחתם. כסף זה לא הכל בגידול ורווחה ילדים. רגשות כן. לקנות מכונית על שלט של ב.מ.וו לילד בן שלוש זה לא מראה על אהבה. זה מראה על זה שאבא ואמא רוצים לטייל איתו בקניון ברמת אביב ושכל שאר העיניים יראו מה לילד שלהם יש, שלילד של אחרים אין. הקפיטליזם משחית כי הוא גורם לרווקים ורווקות לחפש כסף. לתור אחרי "בעל המשכורת הגבוהה", במקום "בעל הלב הרחב". כי עם לב לא יורדים למכולת, ומכולת. כבר אין מכולת. יש סופר - שגורם לאנשים להתרחק אחד מהשני יותר ולהיות מנוכרים. אין כבר "שיחות שכונה" יש סופר אחד גדול שכולם רצים בו עם עגלות לקראת המדף הבא, ובחיים - לקראת היעד הבא. אף אחד לא עוצר להגיד שלום, אף אחד לא עוצר לחשוב. הקפיטליזם משחית ומושחת ונותן טובות הנאה רק למי שהוא רוצה. הקפיטליזם מנהל אותנו מבלי שאנחנו שמים לב. הקפיטליזם קושר אותנו לעבודה. קושר אותנו למחויבות. קושר אותנו לסיפוקים הזויים ומותרות שאנחנו לא באמת צריכים. סופי שבוע זה לא זמן מספיק להיות עם ילדים. ילדים צריכים את ההורים שלהם בכל יום, יותר משעה לפני השינה. אנחנו חיים במציאות עגומה. כל כך עגומה שהורים רוצים ליהנות, רק כדי להגיד שהם נהנים וקונים יקר ואוכלים יקר. והם נאלצים להשאיר את הילדים שלהם בבית, ולא לראות אותם הרבה. כי הם צריכים לעבוד יותר בגלל שהם מוציאים יותר. מה שיוצא הוא שילד לא מקבל מספיק תשומת לב, לא מספיק אהבה. חושב שחומריות שההורים שלו משדרים לו היא בעצם אהבה וגדל כאן דור חומרי אחד יותר גרוע מאחר. תרבות ה"אבא תקנה לי" הופכת להיות מעוורת. אם היום שואלים "מה תרצה לעשות שתהיה גדול?" כשמכירים, בעוד עשור ויותר ישאלו "כמה כסף יש לך בבנק?". אני יודעת שאת הילדים שלי אני לא אזכה לראות לפני השעה שבע, אני יודעת שאהיה אשת קריירה למופת, אבל אמא למופת רק בסופי שבוע. האהבה שלי לבישול תלך ותצמצם מחוסר זמן. שעות השינה שלי יתקצרו. העקבים יהפכו לנעלי ספורט. כי צריך לעשות הכל בזמן מצומצם יותר. הלחץ יגבר. החיים יעברו. והקפיטליזם יגרום לי להתעורר בגיל 50 ולחשוב איך עברו כל כך מהר 23 שנה ומה עשיתי כל הזמן הזה, תהיה לי דירה משלי? אני בספק. ואם כן, לא במרכז. ואין לי בעיה עם זה. כי אני כבר עכשיו אומרת, שאני מעדיפה דירה יפה ושכנים שאפשר לבקש מהם חלב כשחסר, מאשר דירה עם קירות מקולפים רק כדי להגיד שאני והילדים שלי גרים במרכז תל אביב. עצוב לי. כשאני רואה את העתיד כאן, במדינה, עצוב לי. זאת לא המדינה שמי שהקים אותה חלם עליה. זאת לא המדינה שבשבילה עזבו הורי הוריי את הכל. האחווה הישראלית כאן כבר לא קיימת, הפכנו לאינדיבידואלים רודפי כסף. וזה צורם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
