גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

חזרתי מהכיכר, הייתה שאלה מאד ברורה שהמראיין שאל את האח, האמא, האבא. גם כשהיא לא נשמעה היא הובנה מהסברים שנאמרו. מה היית עושה אם היו נותנים לך איתו חמש דקות?

להכניס שמונה שנים לחמש דקות זה לא קל. כנראה שהייתי מחבקת אותך חזק וצוחקת שנשארת ילד בן 19 ותראה אותי, בת 27. הפנים שלך בתמונות חלקות, תמימות, ילדותיות. הצחוק הזה שתמיד היה חלק ממך. העניין הזה שתמיד היה חשוב לך איך אתה נראה והריח שלך, הרושאס, בטח נשאר איתך. איזה ילדים היינו ואני המשכתי הלאה ואתה נשארת באותו המקום. אני זוכרת שהיו לילות שלמים שהייתי חושבת איך ומה היית יכול להיות ומה יהיה בעוד כמה שנים. האם אני אשכח את הקול שלך? לא שכחתי כל כך. אני מאוד זוכרת מה היית. אני זוכרת את השיחה האחרונה שלנו באייסיקיו כאילו הייתה אתמול. הבטחת שתחזור לשו״ש ונפגש וחזרת בארון. 

אם היו נותנים לי חמש דקות איתך, אני לא יודעת מאיפה להתחיל קודם מה הייתי מספרת לך, מה הייתי שוכחת לספר, מה הייתי רוצה שתשמע יותר מהכל. הספקתי כל כך הרבה מאז ואתה נשארת אותו דבר. אולי הייתי מחבקת ואומרת לך בקצרה, רק כי הייתי רוצה לחבק יותר והייתי רוצה שתספר לי אתה מה עושים שם למעלה בין העננים ואם אתה יודע ומרגיש כשמישהו מהעולם הזה חושב עליך. אולי היית מספר לי מה היית רוצה לעשות אם היית גודל ולא נתקע בתוך קפסולת זמן אי שם. והייתי מנסה להגשים, להמשיך את מה שרצית לעשות בעצמך ולא הספקת.

אני יכולה להבטיח דבר אחד, שאתה יודע, אם אתה מרגיש שם כשחושבים עליך בעולם הזה. אני חושבת עליך באירועים מיוחדים, כדי שתחווה אותם דרכי. כאלו שהיית צריך לחוות וברגע נלקחו ממך. השחרור, הטיול, הלימודים, אהבה וזה ממשיך, החיים ממשיכים לי. אתה מבין? למרות זאת אני חושבת עליך בנקודות זמן כאלה. משחררת אותך במחשבות שלי, לחיות את אותה הסיטואציה שלא תספיק לעשות, גם..קצת.