קראתי עכשיו את הכתבה על שיר אלמליח ב״לאישה״ וסיימתי אותה בגיחוך ונחירת בוז. ה״דוגמנית״ הזאת ששמעתי את שמה נזרק לאוויר פה ושם בעיקר כשהראש שלה תחוב לתוך בגד חושפני בגו סטייל, קיבלה כתבת עומק ב״לאישה״. אחרי שנים שלא קראתי ״לאישה״ (הפעם האחרונה הייתה אחרי היפים והאמיצים בגיל 5 שגם אז לא קראתי, רק עבדתי על לגזור דמויות מהעיתון בתוך הקווים. ככה זה כשיש אמא גננת שמקבלת עיתונים ישנים מהשכנה ומוצאת לבת הקטנה שלה במה להתעסק בעוד שהיא נחה צהריים אחרי חצי משרה של גידול וחינוך פעוטות צורחים). מצאתי את העיתון כחלק מכמה עיתונים שאנחנו מקבלים במשרד בשביל שנמצא שם פינות מעניינות לדחוף ולקדם בהם לקוחות שלנו. לקחתי את כל הצרור הביתה ועכשיו תוך כדי שאני מכרסמת פריכיות עם גבינת עיזים ראיתי עיניים מסתכלות עליי, הרמתי את העיתון - שיר אלמליח! בשמלה אדומה שקופה עם חזיית תחרה א-לה קים קרדישאן.
נזכרתי ששמעתי שככה היא רוצה למתג את עצמה, קים קרדישאן הישראלית. קראתי וקראתי ומרחמים על בחורה שהייתה כל חייה עם גבר אחד והרצון ליצור איתה קשר ולהזמין אותה לסיבוב ובסוף למצוא לה זיון שיעביר לה את המחשבות האובדניות האלה להיות אמא בגיל 28 (היי, אני בת 28. במקסימום אני אהיה אמא לפי שעה על ילדת בייביסיטר חמודה שהאמא האמיתית שלה תשלם לי על זה). סליחה, אולי זה נשמע קצת מוגזם. אבל באמת שקשה לי לתפוס את המחשבה שאישה שמתלבשת כמו פנינה רוזנבלום בימי תהילתה שלא מדברים עליהם אומרת באותו משפט שהיא הייתה עם גבר אחד בחיים שלה ושהיא לא התנשקה אפילו מאז הפרידה למרות שהיא יודעת שהוא מזיין בערימות ושיש הבדל בין האישיות למקצוע. דיי נו. אז את חושפת את הגוף שלך בשביל כסף ונותנת חומר למלא ילדים בני 16 שיהיה להם על מה לאונן בלילה, אבל שכבת בחייך רק עם גבר אחד ואת ״שומרת על עצמך״? חתיכת דיסוננס קוגניטיבי.
אחרי שנים ״השטויות בלאישה״ עדיין רלוונטי, זה לא החומר שהייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו עליו. לא האישה ולא ״לאישה״. הכליאה המוחלטת הזאת של הנפש, החוסר לגיטימיות לעשות מה שטוב לך והפרימיטיביות הזאת דוחים אותי כאישה בחברה מודרנית וליברלית. עוד יציר כפיו של ״הפח הגדול״ שמשפיע על האוכלוסיה שלנו בדרך מצערת. עוד פנים יפות שלא עשו כלום בחיים שלהם חוץ מלהיות יפות, להתגרש ולבכות על זה קבל עם ועדה. וזה מה שהולך לחנך את הילדים שלי, לעזאזל איפה ציפי שביט?
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
