גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

קרנבל הפייסבוק נפתח בפעם השלישית. בפעם הראשונה כל שני וחמישי היו תמונות של עיניים דומעות וידיים מנצנצות מטבעות אירוסין, אחריהן הגיעו כל חמישי ושישי תמונות מחתונות ועכשיו חדשות לבקרים כל אחת כותבת פוסט לידה ושוק טוטאלי מכך שהיא אמא ופה זה כבר לא ימים סדירים. אלא כל יום מישהי אחרת, ללא ספק הילודה בארץ בעלייה.

מה קראתי? לידה בבריכה, ריסוק עצם הזנב, טפשת פוסט הריון, צירים של מוות, ברוך בורא האפידורל, היצור הזה תלוי בי ואני לא רוצה שאף אחד יתקרב אליו, או אליי, אני עייפה, זה מרגיש כמו ואקום, אל תעשו קיסרי, יורדים 11 קילו אחרי הלידה רק מהוצאת השילייה וכל מיני איכס מבפנים, הריון של הקאות, זה כואב, יש דילול של החומר האפור במוח, קילוגרמים עודפים בטירוף, לא להתחתן אם לא רוצים ילדים, נפתח חדר שלא ידעת שקיים בלב, אהבה ללא גבולות, לילות ללא שינה, רעב בלתי נשלט, עירנות בשעות לא שגרתיות, הנקה עד שיורד דם ובקיצור - אני אמא. כאילו, הן אימהות.

ואני.

לא קורץ לי להיות אמא. או בהריון. או להתחתן. אני בת 28 ועם הגיל באה מחויבות, נראה לי, ואני לא מרגישה מוכנה לגיל הזה או למחויבות הזאת. אתמול דיברנו על זה אני ובובי ואמרתי לו שאני לא רואה את עצמי אמא. לא בשנתיים הקרובות וכן שנתיים זה מלא זמן להשתנות מחשבתית אבל מפה ועד ללדת? יש לי צמרמורת רק מלחשוב על זה. בינתיים כל ילד שמצייץ לידי אני שולחת לו מבט של לךלאמאשלךילד כזה שייעלם, הוא והנזלת שגולשת לו לפה. אז שאחד כזה יהיה שלי? אין מצב. לא עכשיו. ולמה כולן ממהרות? בובי אמר לי ש״תחשבי איזה מגניב זה להיות אמא צעירה. שאת בת 40 ויש לך ילדה בת 20״ עניתי לו שכן זה נחמד אבל להיות אמא בגיל 20, קצת פחות. והוא טען שיש נשים שטוב להן להיות אימהות צעירות ואני טענתי שזה שקר. באמת, אני לא מסוגלת להבין את זה. מה ידעתי מחיי בגיל 20? עוד הייתי חיילת! אני כל כך מרוכזת בשנה האחרונה שלי בתואר ובלפתח לעצמי קריירה שכאילו מה הקשר עכשיו להתחתן ולהיות אמא ולא לצאת בערב ולחתל ולעשות משמרות ובכלל, ללדת עם כל סיפורי הזוועות, ומשהו כזה קטן וחסר אונים יהיה תלוי בי וצירים(!) ונשימות והדרכות וספרים על גבי ספרים של איך לעשות את כל זה טוב יותר וכל אחת והסיפור הנורא שלה גרמו לאבד את הרצון להוליד ולחיות. 

מעולם לא הייתי בן אדם שלעשות את מה שכולם עושים בזמן שכולם עושים - לא פסיכומטרי, לא רישיון, לא תואר, לא טיול אחרי צבא - תמיד אחרי כולם או ברגע האחרון. ועכשיו מסתמן גם שלא להתחתן וללדת. אז שום דבר לא שונה עכשיו בעצם. אני כזאת. אוקיי. הכל טוב.