גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

בואו נדבר על זה רגע..אין לי מושג איך תראה החתונה שלי, איך תראה שמלת הכלה שלי, עם איזה שיר אני אכנס וגם על טבעות אירוסין אני מסתכלת כשהן קופצות לי בפייסבוק כל יום כמעט. בכל אופן, אני לא יודעת ולא מצפה לטבעת ואפילו יותר מזה - לא רוצה טבעת. לא עכשיו, לא כרגע, לא דחוף לי. סבבה לי ככה, יש לי זוגיות. אני מטורפת עליו. אנחנו גרים ביחד. וזה כל מה שאני צריכה נכון לעכשיו. 

בקשר לחתונה שלי. ישבנו בבאר עם כמה חברים ואיזו פרחת הבית של חברה שלי (שמסיבה לא ברורה אימצה אותה לחיקה, כנראה ששלוש שעות בחודש של לק והסרת שיער עושות את שלהן ומפה לשם הקוסמטיקאית הופכת להיות אחת שמשתפים וזה פשר העניין), והגברת עם הגבות המצוירות ואצבע יד ימין קלה על הטינדר אומרת לי שמזרחית זה מה שעושה חתונה לטובה יותר. 

משחר ילדותי, לא התחברתי לצד המזרחי שלי. בתור מזרחית שלמה, לא גדלתי בבית ששומעים מזרחית כבדה - אייל גולן, חיים משה וכאלה שבאייטיז היו כוכבים עולים וגם זה היה רק כשאמא שלי הייתה מנקה את הבית ומבשלת וחיפשה קצב שהוא לא החיפושיות, הצלליות או כליף ריצ׳ארד. גדלתי להיות ילדת טי.אל.וי בתקופת הפריחה של המסגר והמועדונים של ההאוס ואלקטרו ועופר ניסים ב-2006, אבל יושבת שעות בדשא עם הסקייטרים ומתחילה לשאוף פאנק, אבריל לווין, ומטאל קליל לוורידים. אחרי זה באה התקופה של הפאנק והמוסד והרוק שמרטיט את העצמות בהנאה והאולסטאר והשחור בעיניים ורוק ישראלי ומשינה, מופע הארנבות של ד״ר קספר, איפה הילד, היהודים ועוד ועוד..עד מוש בן ארי. מעולם לא הייתה לי חיבה יתרה למזרחית ועם השנים ככל שהיא עלתה על רקע איזו אפליה עדתית שמדברים עליה ואני לא מבינה עד היום מה רוצים כשאומרים את זה כי מעולם לא חשתי מופלית מי יודע מה (בצבא, ביחידה, היו שהסתכלו עליי עקום ואני תוהה אם זה בגלל גוון השוקולד ושם המשפחה המזרחי או בגלל שהייתי שמנה.) אני פחות התחברתי.

ופרחת הבית שהבינה שניצבת מולה חוסר התאמה וחוץ מלהציע לי לעשות אצלה לק אין לנו באמת יכולת לייצר קשר, החליטה שהיא פולטת עליי עשן של חפיסת סיגריות למרות שאמרתי לה שזה מפריע לי, לנתח את האישיות שלי ולהגיד לי שלא נהניתי מספיק בחיים כי אמרתי לה שמעולם לא הייתי עם גבר שנפל לו הזין באמצע, ושהחברים של הילדים שלי לא יוכלו לבוא לעשן אצלי בבית כי אני מקובעת ושלפי המזל אני אהיה אשת קריירה. ואני יושבת מול פרחת הבית עם המבט המופתע מגבות קעקוע שהרימו אותן יתר על המידה, ומאיו יוצאת להגנתי שטיילתי ועשיתי ותל אביב ושהיא מעשנת אצלי בבית ומה רע להיות אשת קריירה במקום האישה הקטנה ובסוף איכשהו הגיע הויכוח על חיי למוזיקה מזרחית בחתונות. 

לא מזמן אני ובובי היינו בחתונה של זוג חברים מהצד שלו. כשהאדון שבר את הכוס הדיג׳יי לחץ פליי לא פחות ולא יותר על השיר הנלוז של ״דדי דדון״ וכל החתונה צרמה לי המזרחית. שום פסקול אחר - אין עוד מלבדה. לא אמרתי כלום וקצת רקדתי והרבה ישבתי בעוד בובי האשכנזי שלי מקפץ ברחבה כאילו הוא נולד למשפחה הלא נכונה. אמרתי לגברת גבות מצוירות שאצלי בחתונה לא תהיה מזרחית. אולי קצת, רק בהתחלה, אבל לא חסר המון שירים אחרים ויפים שיכולים למלא רחבה ושוב היא ניסתה לשלול את דעתי ״אנשים לא יקומו לרקוד״ ופה כבר התחיל להימאס עליי כל העניין.

אמרתי לה ככה - תקשיבי גברת גבות מצוירות(קראתי לה בשמה), אצלי בחתונה לא יהיו שירים במזרחית רק בשביל שאנשים יזיזו את התחת שלהם מהכיסא. מעבר לזה, השיר של דדי דדון בא לצחוק על כל הפרחות והערסים. על זה שהם נוסעים לרודוס כאילו זה מינימום איי סיישל ובעיקר על זה שלא משנה איזה מילים ישירו כל עוד יש לזה קצב טוב הם ירקדו כמו חבורה של בבונים, זאת בדיחה את לא קולטת? בדיחה על כל אלה ששומעים מזרחית ודווקא אלה הם לא רק קהל היעד, הם גם המעריצים הכי נלהבים שיש וזה עצוב.״ הגבות שלה הגיעו כמעט את המצח כשסיימתי את המשפט ואז היא דחפה עוד סיגריה לפה ופלטה את העשן, איך לא, עליי. הזמנו חשבון וביקשתי מליבי שמבזבזת אצל היצורה הזאת שלוש שעות בחודש, שתבוא איתי רגע לשירותים ושם הבקשה האמיתית הייתה שלא תביא אותה יותר ולא משנה כמה היא מרחמת עליה. ליבי אמרה שהיא מסכימה. ושום מזרחית לא תהיה בחתונה שלי. שום שילשול מילולי עם קצב. ו-הו הו איך כולם יקומו לרקוד!

קראתי עכשיו את הכתבה על שיר אלמליח ב״לאישה״ וסיימתי אותה בגיחוך ונחירת בוז. ה״דוגמנית״ הזאת ששמעתי את שמה נזרק לאוויר פה ושם בעיקר כשהראש שלה תחוב לתוך בגד חושפני בגו סטייל, קיבלה כתבת עומק ב״לאישה״. אחרי שנים שלא קראתי ״לאישה״ (הפעם האחרונה הייתה אחרי היפים והאמיצים בגיל 5 שגם אז לא קראתי, רק עבדתי על לגזור דמויות מהעיתון בתוך הקווים. ככה זה כשיש אמא גננת שמקבלת עיתונים ישנים מהשכנה ומוצאת לבת הקטנה שלה במה להתעסק בעוד שהיא נחה צהריים אחרי חצי משרה של גידול וחינוך פעוטות צורחים). מצאתי את העיתון כחלק מכמה עיתונים שאנחנו מקבלים במשרד בשביל שנמצא שם פינות מעניינות לדחוף ולקדם בהם לקוחות שלנו. לקחתי את כל הצרור הביתה ועכשיו תוך כדי שאני מכרסמת פריכיות עם גבינת עיזים ראיתי עיניים מסתכלות עליי, הרמתי את העיתון - שיר אלמליח! בשמלה אדומה שקופה עם חזיית תחרה א-לה קים קרדישאן. 

נזכרתי ששמעתי שככה היא רוצה למתג את עצמה, קים קרדישאן הישראלית. קראתי וקראתי ומרחמים על בחורה שהייתה כל חייה עם גבר אחד והרצון ליצור איתה קשר ולהזמין אותה לסיבוב ובסוף למצוא לה זיון שיעביר לה את המחשבות האובדניות האלה להיות אמא בגיל 28 (היי, אני בת 28. במקסימום אני אהיה אמא לפי שעה על ילדת בייביסיטר חמודה שהאמא האמיתית שלה תשלם לי על זה). סליחה, אולי זה נשמע קצת מוגזם. אבל באמת שקשה לי לתפוס את המחשבה שאישה שמתלבשת כמו פנינה רוזנבלום בימי תהילתה שלא מדברים עליהם אומרת באותו משפט שהיא הייתה עם גבר אחד בחיים שלה ושהיא לא התנשקה אפילו מאז הפרידה למרות שהיא יודעת שהוא מזיין בערימות ושיש הבדל בין האישיות למקצוע. דיי נו. אז את חושפת את הגוף שלך בשביל כסף ונותנת חומר למלא ילדים בני 16 שיהיה להם על מה לאונן בלילה, אבל שכבת בחייך רק עם גבר אחד ואת ״שומרת על עצמך״? חתיכת דיסוננס קוגניטיבי. 

אחרי שנים ״השטויות בלאישה״ עדיין רלוונטי, זה לא החומר שהייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו עליו. לא האישה ולא ״לאישה״. הכליאה המוחלטת הזאת של הנפש, החוסר לגיטימיות לעשות מה שטוב לך והפרימיטיביות הזאת דוחים אותי כאישה בחברה מודרנית וליברלית. עוד יציר כפיו של ״הפח הגדול״ שמשפיע על האוכלוסיה שלנו בדרך מצערת. עוד פנים יפות שלא עשו כלום בחיים שלהם חוץ מלהיות יפות, להתגרש ולבכות על זה קבל עם ועדה. וזה מה שהולך לחנך את הילדים שלי, לעזאזל איפה ציפי שביט?

אני לא זוכרת אם גם בינואר אני כותבת כזה פוסט. אבל לכבוד השנה העברית, יש כמה דברים שאני צריכה לעשות:

1. לסיים את התואר שלי - כי הגיע הזמן בארבע שנים.

2. להוציא ויזה לארה״ב - כי לאס וגאס.

3. לחסוך כסף - כי בית.

4. להצליח בעבודה החדשה שלי - והרצינית לשם שינוי שקשורה בתואר שלי סוף סוף ואני יכולה בעזרתה לצמוח וגם אם קשה, להבין שזאת רק ההתחלה ואני צריכה לתת הכל בשביל ההצלחה.

5. לא להתאשפז - כאילו, דיי. בשנה שעברה היו פעמיים.

6. לאזן את הקוליטיס שלי - ולהוציא אישור לקאנביס עבור זה.

7.  להיות פחות שיפוטית - העולם לא מושלם, גם אני לא. ואני לא אצליח לתקן את כולו.

8. לנשום רגע - עמוק מהבטן.

9. לנשום רגע לפני שאני מדברת - כן, בדר״כ אני מדברת ויורה.

10. להראות לבובי יותר אהבה - להתגבר על צלקות העבר ולהבין שזה שונה עכשיו.

11. להוציא מחיי חפצים ואנשים שמעיקים לי על האנרגיות - יש חברים אמיתיים שמהם אני מקבלת אנרגיות טובות חזרה ולא רק שואבים ממני.

12. להגיד תודה על הכל - בעיקר על זה שאני מתעוררת בבוקר. כי היו ימים שהיה חשש לזה ואפילו לא ידעתי.