גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

הלכתי לעשות כלום בים המלח.

תגידו מה שתגידו, גם אני חשבתי שיהיה לי משעמם ממש, אבל זה לא קרה.

קוראים לו טל, ברמן הבית, וכל מה שהייתי צריכה לעשות זה לחייך אליו בחזרה, הוא עשה לי סימן עם אצבע להתקרב אליו, מזל שעמדתי על 12 ס"מ, כי אם לא - לא הייתי מגיעה לדלפק.

ביקשתי כבדרך אגב גולדסטאר, הוא שאל בת כמה אני, עניתי לו בחיוך, ואז נחתה לי על השולחן כוס של ליטר בירה גולדסטאר על חשבון הבית.

אחרי כמה לגימות הוא התיישב לידי, העיינים שלו - ירוק, והשיער בלונדיני..שאני אגיד לא?!

בוחן כל נקבובית בפנים שלי, וכשקמתי לרגע לזרוק מסטיק, הוא גם בחן את שאר הנקבוביות..של הגוף.

ומכיוון שאני מאוד חברותית, החלטתי שהפעם אני מקשיבה, ולא אהיה נקבה אופיינית ורק אדבר, אז הוא דיבר, ושאל שאלות, ונתן תשובות לשאלות שבכלל לא נשאלו, וזה סבבה, ואז הלכנו יד ביד לחוף של הבית מלון, התיישבנו בתוך ערימת פופים, ואז אני התחלתי לדבר, כי הוא שאל, ואז גלשנו לנושא המוסיקה, והגענו למסקנה שאנחנו שומעים אותו דבר, ואם שיחררתי את היד, הוא תפס לי אותה שוב, וכל מה שרץ לי בראש זה "אני בטח לא הראשונה ולא האחרונה, אבל אם באת לעשות כלום ולשכוח שיש לך בית וחיים מחוץ לבית מלון הזה, אז תזרמי."

ומה שהעיר אותי מהמחשבות היה "את כל כך סקסית..אני רוצה לעשות משהו, ואני לא יודע אם אפשר" ואז קלטתי שהוא ממש צמוד אליי, ואמרתי לו:"אני יודעת מה אתה רוצה לעשות, וכן, אפשר".

אז התנשקנו, והוא מנשק כמו מר. סקס אפיל, ועד ששכחתי שיש לי חיים, הוא הזכיר לי.

בא לי לפעמים להיות ההפך ממני.

שאף אחד לא ימשך אליי, שלא ישלחו לי הצעות מגונות ומפתות, שלא יגידו שאני סקסית, שלא יסתכלו עליי, שלא יבחנו אותי מקצה העקב עד קצה הקרקפת, שישתקו, באמת, רק לקצת זמן, שיתנו לי חופש לעצמי.

הלכתי לשכוח, להתמסר לרוסיה התורנית שתעשה לי מאסג', לשכב בטן גב בים או בבריכה, לישון הרבה, ולשמוע אחלה מוסיקה.

בסדר נו, אם לא הייתי מחייכת אליו בחזרה, אז לא היה קורה כלום, ברור, אבל אני לא יכולה שלא לחייך, ואני לא יכולה שלא להיות טיזרית.

ואני לא יכולה להיות מי שאני בעצם לא.

תגידו שזה צרות של עשירים, אבל כן! גם לעשירים יש צרות.

בחודש הזה שחזרתי לצה"ל, הגיעו הרבה אנשים חדשים ליחידה, וצה"ל הוא מקום קטן כל כך, ותמיד יצא לי להכיר מישהו שמכיר מישהו שאני מכירה וכאלה..

כשחזרתי, אז נתפסה המיטה בחדר שלי, ע"י המחליפה של המש"קית קישור, וגם ככה לא רציתי לחזור לחדר הזה, אז יצא לי לשבת עם המש"קית ת"ש וסיפרתי לה שחזרתי, ואני צריכה למצוא מקום לישון בו, והיא אמרה שיש להם מיטה פנויה בחדר שמחכה רק לי.באותו הרגע אספתי את התיקים ועליתי לחדר החדש שלי.

פרקתי הכל, ודיי חששתי שאני אתקע עם בנות מעפנות.

ואז הבנתי עם מי אני בחדר.

איך לעזאזל הפקידה, שנפרדה מהקרום שלה כבר בגיל 13, מסתדרת עם המד"סניקית שחונכה בבית ספר חרדי ולמדה רק עם בנות, וכשסיפרתי להן על מישהי (החובשת השרלילה) שהיא אמרה על מישהו (מר.סקס אפיל) שהיא היתה מוכנה שיעשה אותה על הקיר בדוגי, היא שאלה בשיא התמימות.....מה זה דוגי? אמרתי לה בקיצור, וכמו לילדה בת 10, שזה..כמו..ש...מה שכלבים עושים? אז זה זה, ומש"קית ת"ש שחוץ מנשיקה לא עשתה כלום עם גברים?! אווווח התום.

המטרה היתה לגבש אותן, אז ארגנתי ערב בנות שיצא מוצלח לגמרי, ועוד ערב הזמנה של רביולי עם גבינה ואלפרדו, ועוד ערב בנות של מריחת לקים מריטת שיערות סוררות בגבות וריכולים על לוחמים, בחודש הזה הספקתי להתכתב עם איזה לוחם אחד שפשוט אמר לי :"אנחנו מתחילים בפק"ל קפה ומי יודע איפה נגמור..." ורק כשהייתי בטוחה שהוא התכוון למה שחשבתי שהוא התכוון, מסרתי לו הודעה רשמית שישכח מהפק"ל קפה, ושאני לא נוהגת "לגמור את הערב עם אנשים שאני בקושי מכירה", אפילו הספקתי לעשות סקס עם מישהו אחר(מר. סקס אפיל) בתוך בטונדה, ובמשרד של הקצינה שלי..כן, שוב, ולהזמין מישהו לדייט, ולקבוע עם כל העולם ואישתו שברגע שאני מוציאה רשיון אני יושבת איתם על כוס בירה, אה ולרוץ בגשם לש"ג של הבסיס, לשגע את השומרים שאני קצינה ושיביאו לי את ההזמנה של הרביולי, ולעשות שיחות על משמעות החיים ופילוסופיית גיל ה21, על ראייה שונה, ובוגרת יותר, והן כל כך התעניינו, וגם כשהן שכבו לידי במיטה וכמעט מסרו 40 אחוז מנשמתם לבורא עולם, הם החזיקו בכוח את עצמן ושמעו כל מילה שיוצאת לי מהפה, וכשרציתי להפסיק הן התעקשו שאני אמשיך כי זה מעניין.

היו לי שיחות איתן על משמעות של כל דבר, וכל קשר שחוויתי, לרובן יש חבורה של "באסט פרינד" כזה בבית והן חיות ב"להלה לנד", והעולם נפלא וורוד, והערתי אותן קצת, וסיפרתי להן שוואלה הן לא טעמו חיים, ומי שאני אדבר, אני לא בת 120, רק בת 21, אבל עדיין, גם כשהייתי בגיל שלהן חוויתי יותר.

אז סיפרתי להן על החברה הטובה שלי שתקעה לי סכין בגב ואיבדה את בתולייה בעיר יבנה בזרועות בחור שיצאתי איתו, בתקופה שיצאתי איתו.

ועל זה שבכיתה ח' אמרו שאני מוצצת, וזה היה כל כך נורא, ושהיום זה אחלה תואר שאני ממש טובה בו.

ועל זה שבכיתה י' עשו עליי חרם כלל שכבתי, כי מישהו רצה אותי ולא מישהי אחרת.

ואמרתי להן שהלוואי והייתי נולדת ישר לסנדלי שורש וחולצת גזורות, לתום הזה ולקיבוצניקיות ולשירים של מאיר אריאל ושלמה הארצי ולבועה שעשוייה מקש ורוד, אבל לא, נולדתי בעיר, וצריך לשרוד, וצריך להלחם, וקולטים להכיר אנשים, וכששכבתי חולה במיטה בבסיס והקאתי את חיי, מה ביקשתי, כוס תה יא בת זונה? רק כוס תה, את יודעת מה? אל תעלי לי אותה, רק תכיני במשרד, והמד"סניקית תבוא לקחת, לא הסכמת, וידעת אחרי זה לבקש שלוק מהנס בוקר שלי, ולהרעיל לי אותו עם הטעם של הסיגריות שלך, וכשאמרתי לך שלא בא לי נס קפה בטעם סיגריות אמרת לי"חכי שתבקשי משהו" ואז הזכרתי לך לפחות 20 מקרים ברצף שביקשתי ממך דברים ולא עשית אותם כי לך לא יצא מזה כלום אז איזה אינטרס יש לך לעזאזל לעזור לי? וסתמת ת'פה כי צדקתי.

וכל מיני שיחות שפתחתי להן קצת את העיניים כשהן מדברות ללוחמים ונמרחות עליהם כאילו הן נוגעות באלוהים, שהן יוצאות פתטיות ועם כל הכבוד הן מגף מנהלה, ועליכן, נשמות, מסתכלים שונה, ולא בתור "ההיי סוסייטי" של הבנות שבהאנגרים המבצעיים, ואתכן הם צריכים רק בשביל שאת תביאי להם את השק"ש הכי שווה, ואת תטפלי להן בבעיות ת"ש הכי טוב, ואת תסדרי שהם ישתחררו ביחידה, ואת תסדרי להם רכב שיקח אותם ישר לאן שהם רוצים ולא יזרוק אותם בכוסעמקערס.אז אין מה לעשות, תחייכו, תמרחו, לא תצאו מפה עם חבר לוחם - גג תומכ"ל ממורמר, שרוב הסיכויים ניסה להתחיל עם כל בנות היחידה, והוא תפס אתכן כי הייתן צעירות ופעורות וישב לכם טוב חבר מהיחידה שיסדר לכם את החיים, וגם אני הייתי ככה, אתן לא אשמות, וזה יעבור לכן מהר מאוד כשתבינו, אבל בשביל מה שתבינו כשיש לכן אותי להסביר לכן בכיף ככה פלוס חיוך?

אז נוב' 04 עשו שלוש ת'רבע פלגת בנות, ובאמת שנהנו, ונוב' 07 נשארים עם הזין ביד/אצל החברה בבית, כי התעוררתן!

אז גיבשתי את החדר, התאהבתי בבנות של החדר, עשיתי לכמה בנות סדר במחשבות, הכרתי אחלה אנשים, שאם לא הייתי נשארת - לא הייתי מכירה.

עשו לי שתיית שחרור בלי שאירגנתי כלום, הם קנו הכל, אמרו דברים טובים והספידו אותי כבר בגיל 21, גם הבנים אמרו שהייתי אוזן קשבת ועשיתי להן שיחות מוטיבציה וכשאני אומרת אז אני צודקת, והבנות אמרו שהלוואי והייתי נשארת ומה הן יעשו בלעדיי, הזכרתי להן שכבר המציאו את הטלפון ואפילו את הגלגל, ואני אגיע לביקור כשיהיה לי רשיון, ובינתיים שיחייכו, הן "נפלו" מצוין, הן יהנו כל כך והשירות יטוס להן, המפקדים אמרו שאחרי שהצבא ויתר עליי בגלל הקוליטיס, הם לא האמינו שאני אחזור, וחזרתי ביג טיים, אפילו + חצי שנה קבע, וממש תודה על הכל, היית לא פחות מאדירה, ואני יושבת במדרגות של המשרד כולם בשיחה לפני חנוכה, ושומעים רק את הציפורים ואת הקול העמום של מפקד היחידה מדבר במקרופון, אני עוצמת עיניים, מבקשת כמה דברים מזה שיושב שם במרומים, בעיקר אומרת לו תודה על הדרך שהוא הוביל אותי בצבא, שהגעתי אליה ממש במקרה, או שלא..יותר נכון רק בעזרתו.

לא מאמינה שאני לא חוזרת, מכינה את הלחי לכאפה של האזרחות, ועכשיו באמת.

יהיה קשה, אבל לימדו אותי השהמעז מנצח.

יאללה אזרחות.