גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

הם כל כך הרבה.

עזבתי את האפליקציה עם שלל מכובד.

ומרוב שהוא מכובד, אני כבר לא זוכרת מי זה מי ומה הוא עושה!

עשיתי פנקס כמו בסרט שראיתי: שם, טלפון, מקצוע, מה למד או מה לומד, מקום מגורים.

נשבעת!

נפגשתי עם עופרי. 

שיער חלק, קצוץ, השיערות מקדימה קצת נשרו לו על הגבות ונתקעו שם, אבל בסדר..זה גיל 30. אה כן, הוא בן שלושים. אבל עם תואר ועבודה מסודרת. יש לו עיניים ירוקות-כחולות גדולות, ושפתיים בשרניות, עם פס כזה בשפה התחתונה. אף מושלם וקטן. גוף מוצק בקטע טוב. אבל מה קורה עם גברים שלא יודעים איך להתלבש! זה משהו שנצטרך לעבוד עליו. אבל הוא מקסים. הוא הקסים אותי לגמרי. היה בא לי לנשק אותו מהרגע שראיתי אותו. יש לו עיניים טובות וסקס אפיל בכמויות. והוא גם לא בן אדם של להתכתב עכשיו, אם הוא רוצה משהו הוא מתקשר. הוא גם לא בן אדם של פייסבוק. אין לי אותו בפייסבוק. לפני שיצאתי מהאפליקציה רשמתי לו את הטלפון שלי, אמרתי לו שבא לי לדבר איתו - אבל לא פה. מחקתי את האפליקציה, והוא התחבר אליי. הודעה אחת בוואטסאפ, ומאז רק טלפונים. וזה כיף, הוא לא ילד. אם כבר הוא זה שיוביל אותי וידחף אותי להצליח, לא אני אותו (כמו בכל הקשרים הקודמים שלי). פעם אחת הוא התקשר אליי ב7:00 בבוקר שאני עם עין אחת פקוחה וקפה ביד, מתחילה להזכר איך קוראים לי ואיזה יום היום. והסתכלתי על הצג ואמרתי שהוא גאד דאמט חולה נפש שהוא מתקשר אליי עכשיו. אבל מצד שני, הוא פשוט רצה לדבר. הוא לא משחק משחקים. הוא שלח לי SMS שהוא נהנה, ושהוא מחכה לראות אותי שוב. וזה מה שאף אחד אחר לא עשה, גם אם הוא ממש רצה. ואני יודעת שהם רצו כי הם חתרו לפגישה שניה. בשביל לא להראות התלהבות. ואת האמת? אני התלהבתי יותר מזה שהוא אמר לי שהוא רוצה לראות אותי שוב. כי גם אני רציתי לראות אותו. ולא היה בא לי ללכת. ומלא זמן לא הרגשתי ככה. והוא מנשק מדהים. וזהו.

אחרי הפוסט הקודם שלי נכנסתי בסערה לאפליקציה ורציתי למחוק ולהעיף הכל. ואז ראיתי אותו.

תלתלים בלונדינים, עיניים ירוקות, מציין שהוא 1.85, נראה בנוי היטב.

עצרתי את ההסתערות שלי על למחוק כל זכר ושלחתי הודעה.

התגלגלנו בהודעות, והוא ביקש פייסבוק.

הבאתי לו, שייכנס, תפדל.

הוא צירף אותי, נכנסתי לתמונות שלו כי הרי זה מה שכולם עושים ברגע שהם נכנסים לפייסבוק של מישהו בין אם הוא מכר או לא.

תמיד אומרים עלינו, הנשים, שאנחנו מעלות רק תמונות מחתונות, כי אנחנו הכי כוסיות בהן. לא פעם שמעתי על גבר שטוען שיצא לדייט עם מישהי שהייתה בתמונות נראית נדיר, ובמציאות כמו וואליד באדיר. שאנחנו עושות פוטושופ, מעלות תמונות לא עדכניות, שאנחנו מכניסות את הבטן, שמות מלא איפור, עולות על עקבים כי ככה הטוסיק עגול יותר והרגליים רזות יותר, שמות עדשות צבע, צובעות את השיער, ורק בתמונה עם הבגד ים אנחנו בלי שיערות ברגליים..ועוד ועוד ועוד..

וכנראה שלמדתם מאיתנו.

נתקלתי כבר בכמה, שבאפליקציה שמו את התמונות הכי טובות שלהם, אבל בפייסבוק, איפה שרוב הגברים לא משקיעים בסינון, פתאום קולטים דברים אחרים. לפתע צצה לו כרס בירה קטנה, שיניים צהובות\אפורות וחיוך עקום, האף שלו זה ניתוח, הגוף השרירי והחטוב נעלם ואז מסתבר שזאת תמונה ממחזור נוב' 2004 מסלול לוחמים ביחידה כלשהי. יש לו חצי אוזן, עין אחת יותר קטנה מהשניה, והוא קצת נראה כמו ראש תפוד מצעצוע של סיפור, במקום באז שנות אור או לפחות וודי.

ובכלל אני לא מבינה את זה. ככה הם נראים. למה לכסות, למה להסתיר? למה לרטש? גם ככה האדם שיפגוש אותם יראה שהם לא כאלה וינוס על נפשו, או במקרה הטוב יהיה בהלם כל הערב ובסוף הם לא ישמעו ממנו יותר בחיים.

המירוץ ליופי, ההערצה של שלמותאולמות הזה, החיפוש אחרי הטוסיק המושלם. הגוף המושלם. החיפוש אחרי הגוף יותר מאשר אחרי הנפש, למה אי אפשר להכיר מישהו ולהאמין ולהווכח שהוא נורמלי, שזה באמת מי שהוא. שהוא לא יכיר אותך יומיים ויכתוב לך שירי הלל על כמה  שאת יפה כאילו הוא נגע בך או ראה אותך. למה אי אפשר לצאת למסיבה או לבאר ושמישהו לא רק יסתכל, אלא גם ייגש. למה אי אפשר לאהוב את עצמך כמו שאתה, ואתה מחפש להגדיל את השרירים שלך. ואת מגדילה את הציצי שלך. כאילו האנשים האלה שמעבר למסך לא מיועדים לפגישה מתישהו. והוא לא יקלוט שדחפת גרביים לחזיה והיא לא תקלוט שהשרירים האלה כבר מזמן לא עליך. למה שלא תהיו פשוט אתם?

זה לא משנה אם יש לך שן שחורה, לך לרופא שיניים אם זה מציק לך. אל תשים תמונה עם חיוך שלא חושף שיניים. זה לא פותר לך את הבעיה.

ובאמת תהיו אתם. תשלימו עם עצמכם. יש לי את הדברים החיוביים שבי וגם את השליליים. והנה, אני מטר וחצי. ועל הזין שלי! זה בחיים לא הפריע לי. אני הולכת עם עקבים רק כי זה סקסי בטירוף. לא כי אני מרגישה חוסר בגובה. שאנשים יתאימו את עצמם אליי, שיתכופפו.

חיים רק פעם אחת, תהיו אתם. כשתהיו אתם, זה יהפוך אתכם לאנשים מאושרים יותר במקום לפתוח במירוץ ליופי, לשלמות. אתם תהיו שלמים ומאושרים רק בזכותכם. ולא בגלל איזה גורם חיצוני, ואין יותר כיף מזה. מלאהוב את עצמך כי ככה אתה. ללכת ברחוב ולחייך לעולם, ולדעת שמושלם זה לא בהכרח מראה, זה גם הרבה אופי. ומי שאמר שאופי זאת המצאה של מכוערות בעצמו מכוער.

נגמרה תקופת המבחנים. שהייתה עמוסה ותקעה אותי בבית בסופ"שים עם האף בתוך הרים של סיכומים.

היה לי אמריקאי, וספרדי שחשב שאני עושה גוגל טרנסלייט ובגלל זה אני יודעת ספרדית, והיה לי אותם מטר תשעים, שמונים, שבעים, גבוהים, רזים, בנויים, עיניים ירוקות, חומות בהירות, עיניים כחולות, שפתיים קטנות, גדולות, חיוך לבן, צהוב, גדול, קטן.

אוהבים מכוניות, ספורט, גולשים, מנגנים, צוללים..איטז א מאצ' איטז א מאצ' איטז א מאצ'.

היו כאלה שנפלו כבר בשלב הסינון, כאלה שנפלו בשלב ההתכתבות הראשונית, כאלה שנפלו בשלב הפייסבוק, כאלה שנפלו בשלב השיחה הטלפונית, וכאלה שנפלו בדייט.

אני מוצאת את עצמי יושבת במיטה ביום שישי בבוקר, יכולה לישון עד מאוחר, אבל בעצם התעוררתי מהאנגאובר טיל.

אתמול יצאתי לדייט. 

הוא אסף אותי מהבית, מטר שמונים, עיניים ירוקות-חומות, בנוי טוב, מתלבש פחות טוב, ובאוטו שלו היה ריח של הוויד באמסטרדם.

נדחסנו לאיזה באר, שתיתי בירה, התעופפתי לצד אחר ופחות מחושב של החיים, והוא כל הזמן ליטף יותר מדי. ולא התייחסתי לזה. בסדר. זה נעים. וחיבוקים. ונשיקות. ומלא מבטים עמוקים בעיניים.

אחרי שהוא הבין שאני כנראה לא בקו השפיות, הוא הזמין חשבון, והלכנו לכיוון הרכב שלו.

הגענו לרכב, חגרתי. ואז הוא פשוט התנפל עליי.

זה התחיל בנשיקה, ועבר לצוואר, והידיים שלו ממששות אותי ועוד לפני בכלל שהבנתי איפה הן נמצאות הוא כבר איכשהו היה עם היד שלו מתחת לשמלה שלי מועך לי את הציצי ועם היד שניה מנסה להיכנס לי בין הרגליים.

פתאום התפכחתי בבום.

היי היי היי, אני לא...אני לא חושבת שזה מתאים.

הוא כבר היה במושב האחורי חיכה שאני אבוא לשבת לידו. ניסה לשכנע אותי ואמרתי לו שאני לא מתכוונת לבוא. הוא שאל למה אני לא יכולה. אמרתי לו שגם נפשית וגם פיזית אני לא מסוגלת. הוא יצא מהאוטו, פתח את הדלת שלי, ניסה לשכנע אותי ואמר לי שהוא לא רוצה להכריח אותי לעשות דברים שאני לא רוצה ושאני לא צריכה לדאוג, לא נשכב. זה פשוט נוח יותר.

זין נוח יותר! מה חשבת? שתשכר אותי, תגרור אותי למושב האחורי, כי זה נוח יותר ומה? תרד לי ואז לא יהיה בא לי פאקינג לשבת לך על הזין? אידיוט. ולי זה לא מגיע. לא מגיע לי להיות סקס במושב האחורי של אוטו באיזו חניה אפלה. ולא שלא היו ימים כאלה. והם היו ימים מדהימים כי כל העולם היה יכול לקפוץ לי, אני צריכה סקס. אבל זה היה כשהייתי בת 20, חיילת, לא חושבת יותר מדי, ולא רוצה לחשוב בכלל. 

אמרתי לו שאני רוצה ללכת הביתה, ופשוט התחלתי לבכות. הוא ניסה להרגיע אותי והביא לי טישו ונראה לי שהוא קצת נבהל ושאל למה אני בוכה. ואמרתי לו שאני לא יודעת. שאני לא חושבת שזה מתאים לי. הוא שאל "מה, אנחנו?" איזה אנחנו, איפה פה נכנסים אנחנו? באיזה קטע דחפת את עצמך להיות איתי באותה קטגוריה? חזרתי על זה שאני פשוט רוצה הביתה.

נסענו הביתה, הוא יצא מחוץ לרכב ופתח לי את הדלת, יצאתי מהאוטו והיה לי קשה להסתכל לו בעיניים. הוא ביקש שנדבר מחר והוא מצטער אם הוא נסחף. אמרתי לו תודה והלכתי.

עכשיו אני יודעת למה בכיתי. כי התאכזבתי. כי אני יודעת מה מגיע לי. כי אני בטוחה שגבר שמחפש באישה משהו רציני, לא ינסה לזיין אותה בדייט הראשון בטח שלא במושב האחורי של הרכב שלו, ובטח שלא בתירוץ עלוב ש-אנחנו- פשוט חרמנים, יצאתי לכל כך הרבה דייטים. ואני יודעת איך גבר צריך להתנהג. בעיקר להיות עדין ומתחשב. הוא לא היה רבע מזה.

באמת האמנתי שיכול לצאת משהו מאפליקציה מזדיינת. בגלל שלנרנר זה הצליח ולעוד כמה. אבל כנראה שזה תלוי מי הצד שני. כנראה שלא כל חתיך עם תואר או שניים הוא הגבר האידיאלי. כנראה שכולם סתם חרמנים.