גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

זה היה לילה, ודבר כזה לא קרה לי מזמן. התעוררתי ולא הצלחתי  לחזור לישון, מן זרם מחשבות שהקיף אותי, התסיס אותי, התערבל סביבי, הציק לי. הסתובבת לצד ימין, שמאל, על הגב ועל הבטן. כלום. הן עדיין שם, דאגות שצורחות לי באוזן. ואז נזכרתי שהוא לידי. שלחתי אליו יד, נצמדתי אליו, הערתי אותו. אמרתי לו שעצוב לי והתחלתי לבכות, שנים לא קמתי באמצע הלילה והתחלתי לבכות. בניגוד לגברים אחרים, הוא החזיק לי את היד, בשנייה חיבק אותי ואמר לי "תבכי, תשחררי הכל, זה בסדר". בכיתי. דיברנו קצת, הגעתי למסקנה, ואז הוא העביר לי אנרגיה ונרדמתי עד הבוקר, למרות ששמעתי את כל מה שקורה סביבי. קמנו בבוקר, יום חדש, אני צעדתי לימין, הוא לשמאל, יום ארוך, סיימתי אותו מאושרת יותר.

החלטתי לקחת הפסקה. לעצור הכל. חופש. לעשות ולהספיק ובעיקר לא לקום מהמיטה אם אני לא ממש חייבת, משהו לנפש. שקט. ים. ללכת הרבה ברגל. שבוע של כלום ושום דבר. זה לא ההוא מהדייט ההוא, כן, על פניו הוא נשמע מקסים. אבל היו לי כוונות נסתרות, הוא רצה שנלך אליו. כשהוא הבין שאני שיכורה מדי ולא רצה למצוא את עצמו מואשם באונס של אישה שיכורה, הוא ליווה אותי הביתה ואז נעלם. לא אכפת לי, כי לא ציפיתי לכלום. זאת תל אביב, עיר בלתי צפויה, שלא צריך לצפות בה לכלום. דברים פשוט קורים. גם ככה לא היה איתו עתיד, ראיתי שהוא באיזה סרט עם עצמו. ברמנים שיוצאים מאחורי הבר, פתאום נראים פחות נוצצים.

רשימת דברים שאני צריכה לעשות:

1. סבב בארים.

2. ים.

3. לקבוע עם פוטנציאל ליזיז חדש.

4. לעשן.

5. לרקוד על גבול הלעוף באוויר.

6. לקום מאוחר באמצע השבוע.

7. להכין פיצה הום מייד.

8. להתנדב.

9. להתחפש!

10. להחליף סוללה ללפ טופ.

11. לפגוש כמה חברות.

12. לסדר גבות!!

13. סקס טוב. אבל ממש.

14. לסדר את הלק.

15. להתקין ווינדוס חדש.

16. לזרוק את הספרים של הקורסים שסיימתי למיחזור.

17. לתלות את הלו"ז לסמסטר הקרוב.

18. לברר מחירים של מצלמות, ואולי להגשים איזה חלום.

19. לקנות שמלות חדשות.

20. לקנות מצעים של ויקטוריה סיקרט.

21. מסאג'. גררר..

22. טיפול פנים.

דברים שכבר עשיתי:

1. סבב בארים.

2. ים.

3. לקבוע עם פוטנציאל ליזיז חדש.

4. לזרוק את הספרים של הקורסים שסיימתי למיחזור.

אחרי כל כך הרבה זמן. שקט......

כששמעתי על זה, ידעתי שיבוא יום וזה יקרה. אתה תהיה שם, אני אהיה שם. החברים שלך יהיו שם. ואני אהיה כל כך יותר טובה מכולכם. ביחד.

זוכר שבניקארגואה, בנייקד טייגר, ישבת על המיטת בריכה הזאת, כשבאתי להגיד לך שלום, ולצידך שתי פרחות תאומות טמבליות? ישבת שם כאילו שתיהן שומרות הראש שלך, אמרתי לך שלום ואפילו לא הרמת את הראש, שיחקת באני-לא-יודעת-מה באייפון. באותו הזמן כעסתי על עינבי, אז לא חזרתי לחבר'ה שלי, ונשארתי עם החבר'ה שלך להחליף כמה מילים. ישבתי על הרצפה, כשאתה יושב גבוה מעליי ולא מיישר אליי מבט. כשחזרתי לחבר'ה שלי, עינבי ואוהדיה אמרו לי שמהצד זה היה נראה שאני משפילה את עצמי, רק בדיעבד, כשחשבתי על זה - הבנתי שזה נכון. הם צדקו. מה בכלל אמרתי לך שלום? כן, הייתי יכולה לדחוף את הבגרות שלי לתחת השמן שלי. כי אתה פירשת את זה שאני עדיין רוצה אותך שם. ורציתי. כי אהבתי אותך עדיין. כי היינו שנה ביחד, וטסתי עד אליך, עד מעבר לאוקיינוס בשביל להיות איתך שוב, וכשזה לא הסתדר, שנאתי את עצמי. לא אותך, אותי. לא זיהיתי שאתה הבעיה, חשבתי שזה בגללי, אני השמנה שהאקס שלה לא רוצה אותה כי היא השמינה עוד יותר בחצי שנה שהוא היה בדרום אמריקה, ולעומתה הוא פיתח את הגוף שרירי מימלא שלו, עוד יותר. ולא יכולתי להסתכל על עצמי במראה, ולא יכולתי לאכול באמת, וכל דבר שהכנסתי לפה שאלתי את עצמי למה אני צריכה את זה עד שלא אכלתי בכלל, עד שהיה כואב לי הראש. והייתי אוכלת ארוחה אחת ביום. וזהו. ושותה מלא מיץ תפוזים ומים, בשביל לא להרגיש את הרעב. בגללך. השטות הזאת שעשיתי לעצמי, עזרה לי לרדת במשקל, וכשראיתי אותך במקרה במקסיקו, רואה אותי עם ביקיני והעיניים הירוקות שלך נפערות לנוכח הפלא, ידעתי שאני אצליח. אני אצליח וזה כל כך יכאב לך. כי אני מכירה אותך, ואני יודעת שתבדוק אותי, מכף רגל ועד הראש. וזה לא שעכשיו אני אחזור להיות מה שהייתי, פשוט רציתי לזרוק לך בפרצוף מה שהייתי תמיד, ואתה סירבת לראות, כי הייתי פשוט שמנה. שמנולו שלך.

זה לקח כמה שנים, ממש כמעט שלוש. אבל בשלוש שנים האלה פרחתי כמו שלא פרחתי מעולם. שאבתי מהעולם את כל מה שאני יכולה - ידע, יופי, אור, שקט נפשי, רעש, נתינה, קבלה, חברות, אושר פנימי, חיצוני, אהבה לזולת ובעיקר אהבה לעצמי. עניין האהבה העצמית הטהורה באמת, מתחיל להתגלות לי רק עכשיו, אבל כל החיים הם תהליך, בעצם. את התהליך שלי איתך סיימתי אתמול בשעה 22:00 בדיוק. סיימתי אותו בשביל עצמי, לא בשבילך. אני יודעת שכאב לך, ובגלל זה אני שמחה על זה עוד יותר. לא הייתי צריכה לעשות כלום, פשוט להגיע. אז הגעתי. אתה וכל החבורה שלך הייתם שם. ואני הייתי רק צריכה לשבת, על כיסא נוח להפליא, ולחכות שישאלו אותי שאלות, ולראות איך אתה יושב שם ומקשיב בחצי אוזן, למרות שאתה "עסוק" בעניינים אחרים, אני עדיין מכירה אותך, והתפקידים מתחלפים. אתה על הרצפה.

כשעברתי לידו הוא לא זיהה אותי, ואני אמרתי "היי". הוא עצר לרגע, הסתכל, ופתאום יצא לו:"היי! לא זיהיתי אותך!" הוא הלך עם איזה שמנה אחרת (מאז שהוא היה איתי, הוא התחיל לצאת רק עם שמנות כי הוא הבין שזה מגיע עם חוסר בטחון שעושה לו אובר בטחון) אמרתי לו שקפצתי להגיד מזל טוב, והוא אמר שהוא כבר עולה. כן, הייתי עם עקבים, כמו תמיד, ומכנסיים אחרות של קסטרו שעושות לי טוסיק מדהים, והמעיל עור שלי שהוא בדיוק על המותן ועם המכנסיים הגבוהות הוא מדגיש לי את הטליה. לא סידרתי גבות כבר חודשיים וחצי כי הלכתי לאיזו מכסת דשא אחת בתל אביב שהרסה לי אותן, אז החלטתי להאריך, ומשום מה זה מעדן לי את הפנים אבל עושה אותי בת 16. לק מתוקתק, משקפי ראייה תל אביביות ותכשיטים כרגיל, כבר חלק ממה שאני.

נכנסת, כאילו אני לא יודעת שכל הדרך אחרי ששחררת את ווילי איפה שהוא שם וחזרת חזרה, תפסת את הראש ונשמת עמוק ואמרת לעצמך שאתה תתמודד עם זה, כי אני כבר שם ושזאת עובדה. ואמרתי לי "אז מה קורה, מה, תביאי חיבוק, תגידי שלום", התחבקנו כמו זוג גייז ביישנים, חצי חיבוק. החלפנו כמה מילים על תקופת המבחנים, ואז כבר החברים שלך הגיעו. גילגלתי איזה אחד מהיר ודק, כי סגרתי ביני לבין עצמי שזה הולך להיות שעה, ואני ממשיכה בערב הקר הזה למקום אחר. הוא הדליק סיגריה, כי זה היה הדבר שהכי עיצבן אותי בו אז. כאילו היום אכפת לי.

התיישבתי, הדלקתי, ואף אחד לא אמר מילה על הגוף שלי, 20 קילו פחות ליידיס אנד ג'נטלמנס, נכון שאני כבר כמה שנים ככה(ועדיין מביטה במראה ואומרת לעצמי שאין סיכוי, כאילו חמש השנים האלה שהייתי שמנה השתלטו על כל חלקה טובה בחיים שלי, בגלל שהאקס האפס שלי דאג לעשות מזה אישיו), הם עדיין לא ראו אותי ככה. אבל כשקמתי למלא לעצמי מים, כל המבטים נשאו אליי. לא הייתה לי בעיה עם זה בכלל. חזרתי, התיישבתי, והתחילו השאלות. סיפרתי להם הכל, במה אני עובדת, מה אני לומדת, איפה בדיוק בתל אביב אני גרה, כמה כיף לי פה. הכל.

נקמה מגישים קר, והכל הסתדר בדיוק כמו שרציתי. נתתי לשעה את ההופעה הכי טובה שלי. המזג אוויר היה קר, היחס אליך היה קר, לא תרמתי מידע, רק עניתי על מה ששאלו, והמשכתי למקום אחר, עכשיו אתה יודע עליי הכל, אתה יודע שעכשיו אני נראית יותר טוב מהתקופה שהייתי איתך. אתה יודע שאני עובדת בתחום שאני אוהבת, שאפילו אתה בתור גבר אוהב. אתה יודע שאני מאושרת. אתה יודע שזה שנפרדת ממני, זה הדבר הכי טוב שקרה לי.

DONE.

מהבקרים האלה שאת קמה בבוקר ואומרת לעצמך "וואו אני חלמתי...." ופתאום זה נופל עלייך - זה באמת קרה!

לפני כמה זמן יצאתי לבאר עם הגייפרינד שלי, וברור שהתחלתי על הברמן וכתבתי לו הקבלה את הטלפון שלי. יום אחרי הוא שלח הודעה וקבענו שנדבר בסופ"ש. אתמול תקופת המבחנים המעצבנת הזאת נגמרה רשמית (ללא מועדי ב', חכו חכו). הוא שלח הודעה וקבענו.

זרקתי את הספר, הורדתי את הפיג'מה, שמתי את המכנסיים שעושות לי טוסיק מדהים, עקבים, המעיל עור שלי, אודם סגול של חורף, סידרתי את השיער לצד וברגע שיצאתי מהבית כל זה הלך לעזאזל בגלל המזג אוויר המזדיין הזה.

נפגשנו בדרך ובדיזנגוף, כמו בדיזנגוף ב23:00, איפה שנראה שיש מקום, תכנסו! אז נכנסנו. מצאנו מקום ישיבה אחד, הוא נתן לי לשבת והוא עמד. בגלל שאנחנו לא ממש יודעים כלום אחד על השני, התחלנו במשפט עליי, שלוק, משפט עליו, שלוק..לידי ישב איזה אחד שעישן משהו מפגר לחלוטין, כי ריח כזה לא הרחתי מאז מרכז אמריקה וכששאלתי אותו אם זה בא ממנו אמר לי שכן ונתן לי את מה שנשאר. ונשאר. 

המשכנו עם המשחק הזה שפתח שיחה על גישה לחיים וכל מיני דברים עמוקים, סיימנו כוס ראשונה, הוא הלך להביא עוד אחת וכשהוא חזר הוא נישק אותי.

קצת קצת. אותי לא מנשקים קצת קצת. אז תפסתי אותו והראתי לו איך מנשקים. והוא עשה את זה ממש טוב. הוא בן 28, ברמן, תל אביבי, לא במקור, במקור הוא מאיזה חור, 4 שנים כאן, שר באופן מקצועי, למד משחק, שירת במשהב"ט, שיער שחור, עיניים בהירות, ושתי גומות ששברו אותי טוטאלית.

אחרי הכוס השנייה, הייתי בעולם אחר. המשכנו להתנשק והוא שאל אם בא לי לבוא אליו הביתה ולא עניתי. קודם כל כי הייתי שיכורה, אחרי זה כי אני במחזור, דבר שלישי כי לא. פשוט לא. חכה, לא כל כך מהר.

לשניה זה היכה בי שאני באמצע הבאר מתנשקת עם מישהו מול כל העולם ובגיל שלי נראה לי שכבר לא עושים את זה, אבל זה היה כזה כיף והייתי כל כך שיכורה שלא היה אכפת לי באמת, גם אם גיא היה נכנס עכשיו ורואה את זה, כי לפעמים הוא פשוט היה בא לשם בידיעה שאני שם כי זה 4 דקות מהבית שלי בהליכה איטית. הוא הבין שאני שיכורה ולראשונה, גברותיי ורבותיי! גבר תל אביבי לא שידל אותי, חפר לי, ביקש, הציק, הטריד, התחנן, חזר על זה שוב שאני אבוא אליו הביתה. הביא לי שלוש כוסות מים, ליווה אותי לשירותים, חיכה לי, הביא את הדברים שלי ויצאנו לקור כלבים שהיה בחוץ. הלכנו כל הדרך מהר וצמוד, הגענו אל מתחת לבית שלי, הוא שאל אם אני בסדר, אמרתי לו שכן, הביא לי נשיקה. אמרתי שהיה כיף, הוא אמר שגם לו, חיבק אותי, הסתובב, והלך. לשתי שניות נשארתי בהלם. הוא באמת לא הציע עכשיו לעלות אליי? זה מקסים בעיניי.

עליתי הביתה, שתיתי עוד מים, הדלקתי תנור, אכלתי פרוסה עם גבנ"צ, נתתי שלוק מחלב להאנג אובר של הבוקר, צחצחתי שיניים והלכתי לישון.