גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

חיפוש דירה בתל אביב, הוא אחד החיפושים היותר ארוכים, מתישים, מבאסים וקשים שיש. צריך לראות הרבה דירות עד שמוצאים את האחת, ולכל בעל דירה יש דרישות לפעמים לא מציאותיות בכלל. מלסגור 60 אלף שקל בבנק במידה ויקרה משהו לדירה ועד לבוא לבקר פעם בשבוע לראות שהכל בסדר, ללא חיות מחמד, לא לארח יותר מ5 אנשים, לא להדליק את דוד החשמל יותר מ7 דקות ועוד כל מיני דרישות כאלה ואחרות והזויות לא פחות.

בהתחלה זה נחמד, הולכים לראות דירות, מכירים אנשים, מסתובבים ברחובות תל אביב ומרגישים את המתח באוויר כשיש דירה שווה ומלא קופצים.

כשמתחילים להבין מה הולך בשוק הזה, מפחשים את הקאטצ', איך דירה במיקום סבבה ומחיר סבבה? חייב להיות משהו. וכשהולכים לראות מבינים שבבניין ממול עושים תמ"א ושנה לפחות אי אפשר ללמוד בבית למבחנים כי קודחים לך בראש. או שהחדרים ממש קטנים ואין מקום לארון, למשל. או שאין מטבח, ואם יש אז יש בו גם מכונת כביסה ואסלה, בשביל להכנס למקלחון צריך לדלג מעל הכיור או שזאת דירה שעשו באמצע קיר והפרידו אותה לשתי דירות,  או שאין חשמל סדיר, או שהיא חשוכה להפליא, מחסן של בניין שהסבו אותו לדירה, צריך סולם לעלות לחדרי שינה, השכנים הם בעצם עובדים זרים, בדירה ממול יש בית זונות מחתרתי אבל פעיל, ועוד כל מיני קאצ'ים כאלה ואחרים.

כאמור אני גרה עם עוד שני שותפים במרכז תל אביב, קרוב להכל, נגיש להכל, חדרים גדולים 17 מ"ר, דירה בסביבות ה100 המ"ר, לא משופצת, רק שמורה, קומה ראשונה, מרפסת קטנה, ואנחנו משלמים שלושתנו ביחד, רק על הזכות לגור בדירה לא כולל כלום 6,900 ש"ח בחודש. 

היום הגיעה בעלת הדירה (שיש לה עוד חמש דירות בתל אביב מירושה, ולפחות פעם בחודש היא נופשת בארץ או בעולם מהכסף הזה) והודיעה לי ששכר הדירה, במידה ונרצה לחדש חוזה, יעמוד על 2,500 ש"ח לשותף, כלומר 7,500 ש"ח לחודש. 

גם ככה המחייה יקרה, ויש וועד בית שצריך לשלם, וחשבונות של חשמל ומים וקניות של אוכל לבית ולא אכפת לי שהכל מתחלק ב3, זה יורד לי מהמשכורת! אז גם בעלי הדירות, שאין עליהם אף פיקוח, וכל אחד יכול לדרוש כמה שהוא רוצה, הפכו להיות חזירים ומעלים את שכר הדירה, או דורשים סכומים מופקעים על דירות והכי עצוב, שפראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים. ובעודי מפליגה בחיפושים קדחתניים לראות מה מצב השוק, גודל האימה רק הולך וגדל. ולאף אחד לא אכפת. בחרת לגור בתל אביב? תשלמי. ואין לי בעיה לשלם, אבל לפחות שהתמורה תהיה שווה. ואין תמורה שווה. וזה מרגיז וזה מרתיח ואין עם מי לדבר כי בעלי הדירות הפכו להיות חזירים ורודפי בצע יותר גדולים מיום ליום כי יש אנשים שאין להם ברירה אלא לגור בתל אביב כי זה מסתדר להם עם העבודה וחוסך בהוצאות של רכב, לממשלה לא אכפת, אין אכיפה, ואנשים משלמים על דירה של חדר וחצי 5,500 ש"ח לזוג זה מה שקורה. ואם אני לא אמצא משהו במחיר שפוי, כנראה שאתגלגל חזרה לבית של ההורים. סתם. שום סיכוי. כנראה שאצטרך בעל כורחי לשלם יותר ולעבוד קשה יותר. נפל לי האסימון שאני גרה במדינת עולם שלישי הכי יקרה שיש.

בבחירות הקודמות הצבעתי ליאיר לפיד. ובאמת שמכולם התאכזבתי. הרי הכל בסוף זה אינטרס וגופים גדולים שממנים הכל. רק לא ביבי זה בטוח, כי אני לא מוצאת שום סיבה לבחור במישהו שהורס לעם שלו את המדינה. לצערי, הסקרים מצביעים שעדיין קיים כאן רוב עיוור שהעדיף לבחור במי שאיכזב אותו. במצב הזה, לא אגיע לבית משלי. לא תהיה כאן רווחה כלכלית. אבל מזרח ירושלים שגם ככה אין שם שום נוכחות ישראלית, יהיה חלק ממדינת ישראל ומעמסה כלכלית. כנ״ל לגבי עזה. יוהו. :|

עוד בקלפי עצמו עמדתי ותהיתי במי לבחור, הרי כולם פוליטיקאים. כולם אינטרסנטים. אני כן מקווה שתקום כאן מפלגת מרכז-שמאל רוטציה של ציפי ובוז׳י. שיתחילו דברים לזוז, בינתיים אני רואה וצפיתי אכזבה. בטח תחשבו שאני ג׳אנקית מפלורנטין, אבל למי אכפת? בא לי קופישופ מתחת לבית. אז..