גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אנחנו כבר ילדים גדולים. הוא עוד רגע בן 29 ואני לא הרבה אחריו אהיה בת 28. הוא הציע לי לעבור לגור ביחד כשייגמר לי החוזה בסוף יוני.

אני כל כך רוצה! נמאס לי משותפים. באמת. לא יכולה כבר להסתכל על השותף המסריח שלי, לא נעים לי לדעת שהוא בבית, אני רואה את הכלים בכיור ומתחיל לי פיק של עצבים בגוף, הוא כל היום אפוף בסטלה שלו ולא עובד ולא רק שהוא לא עובד - הוא גם לא עושה כלום לבית ופשוט מעצבן. הוא בן אדם כזה שאוהב להוכיח אחרים, זדוני ברמות של נשארה כפית סוכר והוא יקום 5 דקות לפני (מה שלא קורה אף פעם) בשביל לנכס אותה לעצמו, במקום לקנות חבילת סוכר יא חרא פרזיט שיושב כל היום בבית ודופק באנגים. היתה לנו סתימה בשירותים ביום חמישי וב2 בלילה השותפים שלי התקשרו אליי לשאול איפה אני. מה אני, אינסטלטור?! אתם הגברים! תעשו מה שצריך! אין אחווה כבר בדירה וגם לא וויבים טובים. היה ונגמר. השותף המסריח ניצל אותי ואת השותף השני בהכנסת אורחים כשישב על ארגז ירוק והפוך של קרטוני חלב, וכשהבין שאנחנו מתחילים פחות לאהוב את זה כבר, קנה לעצמו דברים לחדר ונתקע שם ולא רק שנתקע שם גם נהיה אנטיפת. כל הסיפור התפוצץ ממש כשהוא השאיר ארבעה ימים שקיות של זבל מחוץ לבית אחרי שניקה את הדירה בתורנות שלו וציפה ממני לזרוק אותם (כי פראיירית שכמותי, כבר עשיתי את זה בשבילו פעם אחת). כל היום הוא יושב בבית בעוד אני והשותף השני עובדים. אחרי כמה ימים התקשרתי לועד הבית ואמרתי לה שתשלח לי הודעה שראתה שקיות זבל ושנפנה את זה. ברור שהיא שיתפה פעולה ושלחה לי הודעה, עשיתי לו צילום מסך ובמקום להגיד לי ׳נכון אני אזרוק, שכחתי׳ הוא האשים אותי בחוסר חברות כי יצאתי מהבית כל כך הרבה פעמים ואיך לא זרקתי בשבילו. על הזין שלי. בחילופי ההודעות ובגלל שהוא סטלן דפוק הוא סיפר לי על הדרך שעוד לפני ששלחתי לו את ההודעה הוא כבר זרק את השקיות. אמרתי לו שיש לו בעיה חברתית עמוקה אם הוא מעדיף לשלוח לי הודעת עקיצה ולנסות להוציא אותי לא בסדר, במקום להגיד לי שכבר טופל. זה פתח ריב שאחריו גם צרחתי עליו חצי שעה בדירה עד שכאב לי הגרון. נשבעת. ומאז הוא דיי מחוק אצלי בתור בן אדם, שלחתי לו הודעה שלא יטריד אותי יותר וחסמתי אותו בכל דרך אפשרית כאילו הוא איזה מטרידן סדרתי מפחליקציה. כן, היו לנו שיחות נפש ממש עמוקות בחודשים הראשונים וגם יצאנו ביחד למסיבות ואם הייתי עוד קצת בסטלה והוא לא היה מגעיל ומוזנח גם הייתי עושה אותו, אבל רק המחשבה של כפות הרגליים השחורות המלוכלכות שלו על המיטה שלי אמרתי שאין מצב. אני הבלגתי הרבה על ההתנשאות הקיצונית שלו וההתרברבות שלו במצבים מסוימים, כנראה שהייתי צריכה להעמיד אותו במקום מההתחלה, אבל אני נוטה להיות סלחנית עם אנשים בדרך כלל. בעיקר אם הם סטלנים טיפשים עם עבר ומצב משפחתי לא קל. בכל אופן, בחרתי איך להתייחס לזה והחלטתי לא לקחת את זה קשה באופן שיפגע לי בבריאות, נשמתי עמוק ונרגעתי. כשהגעתי הביתה הוא ניסה לדבר איתי, כלומר, להאשים אותי עוד באופן פתטי ביותר ואמרתי לו שאני לא מעוניינת להיכנס לזה, ועכשיו שיתחיל להרגיש מה זה שלא אכפת לי ושאני לא מחבבת אנשים. אה, והוא מרגיש את זה. הו הו. מה שלא חייבים לנקות אני לא מנקה וכשחברה שלו לפתע צווחת בחדר השני כחלק מהטון דיבור שלה, אם פעם הייתי מכסה את עצמי בשמיכה ושותקת, הפעם הוא קיבל ממני דפיקה על הקיר ושאגה קלה ש"אני מנסה לישון!!!" כן, אני כלבה רעה כשאני רוצה. אה, גם כי כיביתי לו את הדוד כי יש מלא מים חמים ו700 שקל לחודשיים חשבון חשמל לשלושה אנשים זה יקר על גבול הלא הגיוני.

בא לי להיכנס לדירה משלי, משהו אינטימי יותר. עם מטבח יפה וסלון, חדר שינה עם מצעים לבנים ושלט על הדלת שמכוון לשני אנשים שמייצגים משהו אחד כנה ומאושר. ארוחות בוקר ומקרר מלא בדברים טעימים, קניות משולבות וניקיון שנשאר. כמובן שלא במיין סטריט התל אביבי כמו עכשיו, משהו יותר פינתי ועמוק במרחק מכל המהומה, מקום עם חניה שקרוב להכל. בתל אביב זה יקר. אבל כמו שאמרתי לו כשדיברנו על חתונות - יש לי שתי אצבעות. אחת לשים עליה טבעת בשביל להוציא אותי מתל אביב, והשניה בשביל לקנות איתי דירה. אם הוא רוצה לעבור לגור איתי לא רק שאני מוציאה אותו מהבית של ההורים שלו, אני גם מביאה אותו לעיר ללא הפסקה. הקרבה. אני לא חוזרת הביתה, לפחות לא עד הטבעת השניה.

אמשיך מהפוסט הקודם.

הגעתי אליו לעבודה, והבאתי לו את מה שהכנתי. הוא היה מאושר ואפילו הוריד כמה דמעות כי באמת שיגעתי אותו. התחבקנו מלא ויצאתי עם תחושה של פרפרים בבטן והיה בא לי לבכות מרוב אושר שהוא לא ויתר עליי בגלל שלא הייתי החלטית בנוגע אליו. ובמהלך היום הוא אפילו שלח לי הודעה שהחיוך חזר לו לפנים.

חברות שלי התרגלו להכיר אותי בתור רווקה תל אביבית הוללת שאוספת גברים הביתה. עברתי משהו. ואני כבר לא שם. זה לא שבאה לי הארה שעוד רגע אני בת 28 ואני צריכה להתחיל להיות רצינית, זה מעבר. משהו קרה. הכרתי מישהו מחדש והפעם עם טוויסט - בתור בן זוג. זה היה ממש קשה בהתחלה, כי הוא החבר הסטרייט הכי טוב שלי ומה אנחנו מתנשקים פתאום אבל זה נהיה יותר ויותר טבעי מפעם לפעם, התרגלתי לרעיון וגם התחלנו ממש לצאת לדייטים אחרי הסיפור הבא שבסופו, כשחזרתי הביתה, נתתי לו נשיקה בלחי (פדיחות) מההרגל ויום אחרי אמרתי לו שזה ממש הפריע לי (באמת) ושאני חושבת שכדאי שנצא רק שנינו להכיר באופן אחר. וזה מה שקרה.

יצאנו לבאר עם חברה שלי וחבר שלו. וחברה שלי, רוסיה אשדודית שעד לפני שלוש שנים הייתה שומעת קובי פרץ, פתאום מתנהגת כאילו נולדה בכוכב הצפון לא פחות ולא יותר. מורידת זיקפה במלוא מובן המילה אבל מצד שני כל היום חופרת בקבוצת בנות שלנו שהיא חייבת זין. אז הבאתי לה זין עד תל אביב והיא ענתה לו כל פעם במילה עד שהוא נשבר ואמר לה "איך אני יכול למצוא חן בעינייך?" לא מכירה מישהו שהיה כזה כנה עם מישהי שמתנהגת אליו כמו טפיל במהלך כל הערב ועושה פוזות של גומרת כשהיא מסתכלת על מנהל הבאר. ובכל זאת שאל. ואיזה תשובה קיבל? "לא שואלים בחורה שאלה כזאת, אני לא עמך". אחרי זה שישבנו בבית קפה והשיחה התפתחה לרכב שהוא נוהג בו ולוילה שהוא גר בה פתאום היא נדלקה מחדש. כסף. איזה דוחה זה. 

חברה שלה באה אליי. בלי שהיא תדע אפילו. הדלקנו גו'ינט וישבתי על ספת הפסיכולוגית האדומה שלי והיא ישבה על ספת ה"באתי לדבר" הכתומה שלי. דיברנו על העבודה שלה ועל אופק קידומי ואיכשהו הגענו לשיחה על אותה רוסיה אשדודית - דנה. ברור שהיא סיפרה לה מציאות אחרת לגמרי ממה שבאמת קרה ומפה לשם גם הבנתי שהיא חוותה את דעתה על הקשר שלי ושל בובי. היא לא מכירה אותו בכלל וטענה שהוא משעמם ולא מתאים לי ואיך השתניתי ב180 מעלות בבום ואני כבר לא צדה גברים ושהוא שקט מדיי בשבילי. והיא מפחדת שאני אעלם בגלל שעכשיו יש לי בן זוג. היא שוכחת שביום שישי ב23:00 בלילה העמדתי סיר אורז על הגז במיוחד בשבילה כי היא לקחה משלשלים בעוד שבובי מחכה לי בבאר מתחת לבית, והלכתי אליה והבאתי לה את הסיר כמו איזו סבתא עיראקית מודאגת ורק אחרי שראיתי אותה תוקעת שלוש כפות הרשיתי לעצמי ללכת. וליהי ענתה לה שרואים שזה שקט שאני צריכה, והוא גברי בטירוף בגלל השקט הפנימי הזה שלו והוא לא ישר כזה נכנס לשיחה חברית עם חברות שלי, אלא שומר על דיסטאנס גברי עד שיכיר אותן באמת ואחרי זה יזרום. וזה שהשתניתי זה בגלל שאני נמצאת בתקופה שכנראה נמאס לי מכל המלא סתם הזה ולבעוט גברים מהמיטה והגיע מישהו נכון שעצר לי את כל זה והוא יושב בדיוק גם במקום הנכון. שמחתי שהיא אמרה לה את זה, כי היא באמת צודקת. בובי הגיע בדיוק בזמן, המערכת יחסים הזאת התחילה בדיוק בזמן. לקח לי פחות מ7 שעות להבין שאין מצב שאני מוותרת עליו בגלל הפחדים שלי מרגשות ואני אתמודד עם זה, ואני מאוהבת כמו שלא הייתי הרבה הרבה זמן. לא שכבנו עדיין. הוא נותן לי את הכבוד שלי ואת הזמן שלי וכן ישנו ביחד. כמה פעמים. אני אוהבת להסתכל לו בעיניים אפילו סתם ככה בתמונה של הוואטס באמצע היום ולהירגע ולחייך לעצמי שזה שלי ואני כל כך שמחה שזה שלי. והשקט הפנימי הגברי שלו זה השקט הפנימי הגברי שחיפשתי תמיד בגבר במשך המון זמן. וגם כתבתי על זה כאן כמה פעמים. שקט של השלמה ובגרות שאין לכל אחד וגם לכל אחד זה מגיע בשלב אחר בחיים ולו זה הגיע עכשיו, איתי. 

אין כזאת מילה בעברית פירגון. ודנה היא אחת שלא רק שחולשת על כל האפלקציות הקיימות בשוק היא גם משלמת לאתרים להכיר גברים ועוד הלכה לקואצ'ר שיעזור לה להיפתח לגברים. היא טוענת שזה עזר לה, אני חושבת שהיא חיה בסרט. כי לא רק שהיא הפכה להיות מרירה היא גם לא התחילה אפילו עם גבר אחד. גם בסיטואציה עם המנהל בר ההוא שהיא עשתה פרצופים של גומרת כל רגע שהוא עבר לידנו היא ביקשה ממני לעזור לה להשיג את הטלפון שלו ואמרתי לה שזה ממש לא יפה מול חבר של בובי להתחיל עם מישהו אחר. וגם זובי שאני אעזור לך היית אצל קואצ'ר לא? בבקשה.

האמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. כי "מההתחלה" זאת לא תשובה טובה כל כך, כי אני אפילו לא יודעת איפה ההתחלה. אם היא ב2010 כשהכרנו או באוגוסט 2015 כשהתחלתי לדמיין שג'ו זה פשוט הוא תוך כדי סקס או באוקטובר השנה שאמרתי את זה בקול בפעם הראשונה או לפני שבוע כשהוא נישק אותי. אני יודעת להגיד שאני פחדנית בדיוק כמו שאני טיזרית שזה ברמה מאד גבוהה. אני פחדנית כי אחרי כל הזמן הזה שאני רווקה, מישהו הסתכל לי ישר בעיניים ואמר לי שהוא מצא את עצמו בא אליי ב12 בלילה רק כי הוא רצה לראות אותי ולא היה אכפת לו שלא יצא לו מזה כלום ושזה מרגיש לו פשוט נכון. אני פחדנית כי הוא אמר לי שהוא יודע על השנה וחצי שלי בתל אביב וכל מה שעשיתי פה תרתי משמע, וזה שאני מעשנת ג'וינטים ועל המחלה שלי ושום דבר מזה לא מרתיע אותו. אני פחדנית כי כשאני איתו כל כך טוב לי ומרגיש לי אמתי והרבה זמן לא היה לי כזה ואני נכנסת לחרדות לפני זה. אני פחדנית כי אני החלטתי שאני לא מאמינה לגברים יותר. אני פחדנית כי אני יודעת שאם זה באמת זה אנחנו נתחתן. אני פחדנית כי אני לא מאמינה שכל הזמן הזה הוא היה כל כך קרוב אליי והתעלמתי במכוון ואפילו ניסיתי לסדר אותו לחברה שלי. אני פחדנית כי הוא גבר סטרייט והחבר הכי טוב שלי בכמעט שש שנים האחרונות. אני פחדנית כי אף פעם לא הוצאתי מהפרינדזון. ואני בעיקר פחדנית כי כשאמרתי לו שלא בא לי להיות רווקה תל אביבית בת 30, הוא אמר לי שבגיל 29.9 הוא יציע לי נישואים ומסתבר שבצחוק הזה יש קצת יותר מטיפת אמת.

אני אוהבת את המבט המחייך שלו, את העיניים שלו, את איך שהוא מנשק אותי, את זה שהוא רץ ואת זה שהוא שותה מים ולא קולה. אני אוהבת את זה שיש לו חיידק טיולים בדיוק כמו שלי ואני אוהבת את זה שהוא אוהב לבשל, אני אוהבת שהוא נקי ומסודר ולא יכול ללכת לישון אם יש כלים בכיור. אני אוהבת שהוא אוהב שקשוקה ואני אוהבת את הריח שלו. אני אוהבת שיש לו זיפים. אני אוהבת שהוא כל כך אמתי איתי עד שהוא סיפר לי שהוא הראה לאבא שלו תמונה שלי ושאל אותו מה הוא אומר עליי בתור כלה. ואבא שלו היה נבוך כמו שאבא יכול להיות נבוך ואמר לו שאם אני עושה לו טוב אז הוא שמח וכשאחותו הבינה שזאת אני היא פשוט אמרה "כן!". 

כבר אמרו לי שהפסקתי לחפש בבארים ומזמן העפתי את כל האפליקציות והאחרון שיצאתי איתו היה ניסיון אחרון שלי להוכיח לעצמי שאין מצב שכל הזמן הזה, זה היה לי פה מתחת לאף ולא התייחסתי לזה. וכשזה לא צלח מסיבות של איבר ממוצע מינוס ושהוא לא ירד לי ושכח להוריד לי התחתונים(!!!) הבנתי שההבא שאכנס איתו לקשר רציני, אני קודם אתאהב בו לפני שאשכב איתו. כי נמאס לי לעשות סקס ואני רוצה לעשות אהבה אחרי מלא שנים של לבעוט גברים מהמיטה שלי בסוף האקט. וכן, הוא בן 28, קירח וקצת שמנמן, 1.75 ולא יוצא יחידה קרבית אבל כן בהיר למראה ואני חושבת שמאז שהכרתי אותו בתור חיילת משוחררת ועד היום כאבתי כל כך הרבה גברים שענו על הכל (שרירי, בהיר, יוצא יחידה קרבית, גבוה, עם שיער על הראש, סקס מדהים) ונשארתי בלי אף אחד מהם וכשאני מסתכלת על זה, הוא מספיק גבר מבחינתי עם בלי חולצת סוף מסלול. ונראה לי שהתבגרתי והבנתי מה חשוב באמת. ואני יודעת על כל היזיזות שלו ועל כל סיפורי הזיונים שלו ועל כל מה שהוא עשה בחו"ל ובארץ ולא אכפת לי.

אתמול כשחזרנו מהדייט השני שלנו, הוא אמר לי שהוא נהנה איתי בשבוע האחרון ואני התחלתי לבכות. ובכיתי כי אני פחדנית. ושיתפתי אותו בכל המחשבות שלי, שעתיים. הוא ישב שם והקשיב ופה ושם שאל, אבל בעיקר אני דיברתי ודיברתי ונראה לי, שלמרות שאמרתי לו את כל מה שכתבתי כאן, הוא חושב שאני לא בקטע. כי אמרתי לו שאני פוחדת ואני לא יודעת מה לעשות עם הפחד הזה ואני צריכה זמן כי הכל קרה בבום ואנחנו מדברים על לעבור לגור ביחד בחצי צחוק שיכול להיות אמת בסוף ומה שהוא סיפר לי על זה שאמר לאבא שלו עליי, ובעיקר זמן להבין שמצאתי את שלי. כי אף פעם אף אחד לא היה כל כך רציני לגבי וכבר חשבתי שאשאר ככה עד שאני מפחדת שאני קופצת על זה ומתפשרת או שאני פשוט לא מאמינה שככה זה צריך להיות ושכל הטוב הזה באמת מגיע לי.

כשהוא חזר הביתה הוא שלח לי הודעה שחזר וששנינו צריכים לישון על זה. וכל הלילה כאב לי הלב. הפחד שלי גרם לו לפחד בעצמו, שאני לא מאה אחוז שם והוא חושב שאני מסוגלת לקום וללכת למרות שכשיצאתי מהאוטו שלו ועמדנו בחניה והתחבקנו ונישקתי אותו ואמרתי לו שאני צריכה פשוט זמן ועליתי הביתה והלב שלי התמלא באהבה לבן אדם הזה שאני אוהבת אותו קודם כל בתור בן אדם לפני שאני אוהבת את איך שהוא נראה. החבר הכי טוב שלי, לפני הכל.

אני נוסעת אליו לעבודה עוד מעט. להביא לו תמונה שלנו מהאינסטגרם עם האשתגים שאנחנו תמיד צוחקים עליהם שאנשים מוסיפים אותם כשאין רעיונות מקוריים להאשתגים. 

#you

#me

#us

#we

ואוסיף עוד אחד..

#forever

ושיעשה עם זה מה שהוא רוצה.