גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

אתמול התקשרתי אליו בדרך מהפסיכולוגית הביתה.

אחרי ששפכתי את ליבי, והיא עזרה לי להגיע לנקודה של מאיפה מגיעה הסלחנות שלי ולמה אני לא מטיסה אותו מחיי.

אמרתי לו שהייתי אצלה, ושדיברנו עליו, הוא שאל מה היא אמרה, ואמרתי לו שהיא אמרה שהוא סוטה.

השיחה התגלגלה, ואמרתי לו שאני רוצה להמשיך את השיחה, ושיבוא. נשב בבית קפה מתחת לבית שלי.

אז הוא בא.

ודיברנו ארוכות, בעיקר על הילדות שלו.

הוא גדל במשפחה עם אבא מכה ובוגד. במשפחה שכל הערכים שהעבירו לו, התנפצו לו מול הפנים בזה אחר זה. כי אבא שלו לא קיים אותם. "אל תרים יד על אישה" ואז היה שובר לאמא שלו את האף. במשפחה שהוא היה פוחד לצאת לשחק עם החברים, כי אולי בזמן שהוא יצא מהבית, אבא שלו ירצח את אמא שלו. ובסופו של דבר, הוא מצא את אבא שלו תלוי על חבל, ומיהר להוריד אותו משם. חי. הוא היה יכול בקלות להתדרדר לפשע ועבריינות, אבל הכריח את עצמו ללכת לתנועת נוער שאותה הוא מנהיג עכשיו, וככה הושפע ממסרים אחרים חיובים של המדריכים שלו. שלחו אותו לפסיכולוגים, אבל הוא סירב לקבל טיפול. הם היו מנסים לדובב אותו, והוא רק היה יושב ובוהה בהם, כי הם לא עברו את מה שהוא עבר. אז הם לא יבינו.

ועל רגשות, ועל האקסית שלו, ועל איך שהוא מציג את עצמו לאחרים. הוא יודע מי הוא, הוא לא באמת נרקסיסט. הוא פשוט מתנהג כאילו הוא אל, כי כמו שתתייחס לעצמך אנשים יתייחסו אליך וזה באמת עובד. כי 80 אחוז מהזמן שהוא חי התנהגו אליו כאילו הוא אפס.

הוא יצא מהמעגל הזה והוא עבד על עצמו, ועכשיו הוא אחר. באמת. דיברנו על רגשות, על אהבה, על כאב שנוצר מאהבה.

בסוף ביקשתי ממנו למחוק שוב את הסירטון, הסברתי לו שזה לא נעים לי. ואז הוא אמר לי "אבל את בעצמך ביקשת שאצלם".

ופתאום כל התמונה השתנתה. נזכרתי בקטע שהזיכרון שלי משום מה השמיט. ואני זוכרת מן שניה של זה. 

הוא אמר לי שהוא ביקש רק פעם אחת, אז שסירבתי בתוקף. ושהוא לא היה עושה את זה אם לא הייתי מרשה.

ישבתי כמה שניות ארוכות בהלם והסתכלתי עליו.

הייתי מודעת לזה, בתת מודע, והדחקתי. חשבתי שיש מצב שזה קרה שזכור לי משהו קטן כשהייתי קצת שיכורה הרבה מסטולה. אבל חשבתי שאולי חלמתי. הוא יודע מה העמדה שלי לגבי כל זה, כמו שכבר סופר בעבר, אבל זה לא גרם לו או עצר מבעדו לצלם אותנו עושים סקס.

לא רואים אותי, לא אותו. רק איברי מין מתחברים בדוגי. וזה אצלו בפלאפון במקום כביכול מוגן לדבריו. ביקשתי ממנו למחוק והוא לא הסכים. הוא אמר שזה בשבילו. הוא ידע מה האורך של זה, כך שהוא כנראה צפה בזה כבר כמה פעמים, וכשהוא הגיע לזה, לתקיות הנעולות, הוא הסתיר ממני את צג הסמארטפון בשביל שלא אראה מה הסיסמה או איפה זה. והוא טען שזה כי יש שם עוד כמה סרטים כאלה. ובאותו רגע כאב לי כל כך הלב. עד שלא רציתי לדבר איתו. האישה שלך מבקשת למחוק סרט שצילמת לא כשהיא היתה צלולה ולא בידיעתה ועוד אחד שהיא מצולמת בו, למרות שאף אחד לא יכול לדעת שזאת אני. ואתה לא מוחק? אתה ממציא תירוצים? הסתובבתי והלכתי הביתה.

ולפני כמה דקות הוא התקשר ובפיו בשורה. אבל שאני לא אכעס. הוא נסע אתמול שיכור ומסטול עד(!) לפוסיקט. דיברנו על זה בכללי ביום חמישי, על זונות וחשפניות וריקודים.. וקצת נגעלתי. אמרתי לו את זה במפורש. הוא אמר לי שחשפנית היא לא זונה. ממש מעודד. אתה רואה גוף שהוא לא שלי, מישהי רוקדת מולך בעירום והיא לא אני. מישהי רוקדת עליך ואז מה אם זאת העבודה שלה. איפה אתה בכל הסיפור? אז בהתחלה כזה צחקתי ולקחתי את זה בקלות, והוא סיפר לי איך הוא הגיע לזה, והקשבתי.. ונזכרתי שנדב ואני דיברנו על זה, שעוד מעט החברים שלו יתחתנו ובטח מסיבות הרווקים יהיו במועדוני חשפנות והייתי ממש ליברלית בעניין הזה. שזאת לא בגידה והוא יכול לנסות, זה מסיבה של חבר. מאז עברו שנתיים וחצי, ופתאום אני חושבת על זה מנקודה יותר עמוקה. אני אפילו קצת בשקט בשקט ביני לבין עצמי, קוראת לזה בגידה.