גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

תמיד קורה משהו שמעצבן אותי.או לחילופין, משהו שיש לי דעה עליו.

שזה בעצם כל דבר, כמעט.

זה מעצבן אותי בדרך כלל לחצי שעה ביום, לכן זה דבר קטן ומעצבן.

חיילים גו'בניקים לא מדוגמים בעליל.

חצי שעה אני שומעת אותם כמה הם חופרים על המפקד שלהם שהוא בן זונה, עושה להם את החיים קשים, שצה"ל זה חרא, שלאף אחד לא אכפת מהם, שהם רוצים שבוע שבוע ולא יומיות.

אם לא הייתי עייפה, הייתי אומרת להם, שקודם כל ידגמו את עצמם, כי זאת לא צורה של חייל בצבא ההגנה לישראל.

ושאני מתביישת שהם חלק מהצבא שמגן על המדינה שלנו.בעיקר בגלל הדיבור המלוכלך שלהם.

ושיגידו תודה שהם רואים את הבית כל יום ואוכלים את האוכל שאמא מכינה להם.ולא תקועים איפשהו ליד עזה ואוכלים בעיקר קאסמים ותקריות.

והלוואי שהשלוש שנים האלה יעברו להם הכי לאט בעולם.

שר ההסברה.

הוא סתם יושב לו שם בכנסת, עם מזגן, מרוויח על חשבון הפועלים, ולא עושה כלום!

כל העולם מתקיף אותנו מכל כיוון, והוא שותק.

במקום שיכנס מסיבת עיתונאים, יגיד לאחמד שהוא יכול לדחוף אצבע לתחת, ושאנחנו הולכים להטביע את המשט שלום שלו, הוא שותק.

ונכון שאם נעשה את זה כל העולם יבוא נגדנו, ואובמה הערבי הזה, שבכאילו לטובתנו, שימסור לו ד"ש ויגיד לו שאם ספינה כזאת הייתה מתקרבת ליבשת שלו, ממזמן הוא היה מפציץ אותם.

והעולם היה שותק.ואם באמת אכפת לו מעזה, אז הוא מוזמן להיות הנשיא שלה.

במקרה הזה, ההגנה הכי טובה היא התקפה.

זבובים.

באופן קבוע, כל יום, יש זבוב אחד, שמנסה לחדור את החלון שלי, כדי לצאת החוצה.והוא עושה סיבוב, ונכנס בחלון, יותר חזק ויותר חזק.

וכשאני פותחת לו את החלון, אז הוא מנסה מהחלון השני.

איזה זבוב מטומטם! אתה לא רואה שיש פה חלון? ולא נמאס לך לעשות בזזזזז?

התחת של מרינה.

תשמעו, אני לא מקנאה בזה שיש לה תחת, לכולם יש תחת, ולפי דעתי, למעיין וללידר יש תחת יותר יפה משלה.

אבל היא, בכוונה דוחפת את הבקיני הצהוב שלה לתוך התחת, כדי שיראו שיש לה תחת.

ומה הסיפור ב"תחת של מרינה" אלוהים נתן לה תחת, ובעיטה בפרצוף.והרבה CC של סיליקון.

יש הרבה יותר יפות ממנה.

הצ'אט של הפייסבוק.

אחרי שהוא הרגיל אותנו לטוב, פתאום הוא נפטר.

לא עושים דברים כאלה! כי כשאני מדברת עם אלן מניו אורלינס, ופתאום כתוב לי שהוא לא מחובר, אני לא יכולה להתקשר אליו לשאול אותו אם זה הוא או הצ'אט!

ובכללי, אנחנו ישראלים, אי אפשר להרגיל אותנו לטוב ואז לקחת את זה מאיתנו.אז כן, צ'אט יקר, זה שכולם קיללו אותך בסטטוס שלהם, זה כי מגיע לך!

פדיחות כל הלייק האלה, באמת.

בלה בלה בלה לייק "בואו לראות איך נראה הילד היפה של מעיין חודדה מהאח הגדול".

בלה בלה בלה לייק "מיילי סיירוס נתפסה בלי תחתונים בהופעה שלה, היא נהיית זונה כמו ליידי גאגא".

דיי נו, זה לא שאין לי על מה לכתוב.

יש לי, אבל אין לי כוח.

מן ירידת מתח כזאת.

אז בקצרה:

מצאתי עבודה חדשה.

אני עובדת אצל דיווה גדולה, משהו בסגנון הסרט "השטן לובשת פראדה".

רק שהיא ממש ממש ממש ממש ממש חברותית ונעימה.

הרבה מכירים אותה, אני מנועה מלדבר.

מה שכן, היא אישה מקסימה.

ולא, אני לא סוכנת שב"כ.

עדיין לא. :)

וחוץ מזה, אז חשבתי על הרבה דברים לאחרונה, תודות לדנהל'ה.ולעוד כמה יועצים.

הבנתי, שלפעמים כל הביטחון העצמי שלי עם גברים, הוא רק חיסרון.

ושהם לא מבינים, שאני ככה, כי הייתי פחות קשוחה עם אחרים, והם עשו מה שהם רוצים.

זה לא לוותר על עצמי, זה פשוט להיות יותר נחמדה.

ושאני צריכה לפעמים לוותר, עליהם.

כי בסך הכל, הוא שיכפול של האקס שלי.כולם אמרו.

ואני צריכה להשתחרר באמת מהכל, לוותר, לתת לו ללכת.

הוא מתחיל משהו עם מישהי חדשה, וכבר אין מקום בשבילי.

ורק כשאני אשתחרר, אני באמת אצליח להתחיל קשרים הרבה יותר בריאים, מחדש.

ולא ליצור תרופה למכה בזה שאני שוכחת אותם כי אני כבר עם מישהו אחר.

המון מוטיבציה, להרבה דברים.

3 קילו פחות.הליכה-ריצה בראבק, כל יום.

יש שטוענים שאני בסדר גמור, והצלם הוא זה שלא ידע לצלם.

עוד קצת, ואני אסמן אחרי 3 שנים וי על התיאוריה.

ויאללה רשיון.

ואז הכל יהיה בסדר.

היא החליטה לקרוא ספר, ספר מוזר, 600 עמודים, למרות שהיא בהתחלה עכשיו, היא מניחה, שהוא סוג של הלקאה עצמית, של אישה שבגדה בבעלה, המשעמם עד יאוש, עם גבר שהוא ההפך הגמור שלו.בתשוקה עצומה.ששכחה כבר איך היא, פשוט להזדיין ולא לעשות אהבה.

וחיכתה שתהיה לבד בבית, וכשהייתה, פתחה את הקופסה הכתומה, וכמעט שלא ראתה אותו, הזיזה את האבן בצורת לב שמצאה שנה שעברה בכינרת, הוציאה אותו משם, הסתכלה עליו, ואיכשהו, למרות שהיא לא באמת מנוסה, וגם אותו גילגלו בשבילה, ידעה שזה רק מה שהיא צריכה עכשיו.

הביאה גפרורים מהמטבח, הציתה את הקצה ושאפה פנימה..אם זה היה מקל סרטן, היא ממזמן כבר הייתה נחנקת, אבל בגלל שהיא פלצנית למופת, כשהיא רוצה, גילגלו לה את זה עם עלי תה, או משהו כזה..ולא טבק רגיל.הציצה בשעון וראתה שרק רבע לשבע, ומהמחשבה שמישהו אולי יכנס פתאום, כי אמא של מרפי לא החליפה מקצוע, היא נכנסה לחדר ונעלה את הדלת אחריה, ופתאום הכל היה נראה לה הגיוני, ואפילו מצחיק, וכייפי, לעשות דבר כזה בשעה כזאת..עוד שאיפה..איזה הקטע, החיים..תמיד מפתיעים מחדש, היא פיצחה מן איזה סוד, בינה בינה, תוך שהיא מוציאה את העשן מהריאות שלה, שהחיים, כל הכיף בהם, זה שלעולם אי אפשר לדעת מה יקרה בעתיד.

הוא הציע לה להתחתן אתמול, ההוא שהיא כל כך שנאה אז בכיתה י', אמר לה את זה כמעט במפורש "בואי נתחתן" ויש לו בכלל חברה.וכשהיא חושבת על זה היא יודעת, שזה לא מה שמגיע לה, מגיע לה יותר.וכמו תמיד היא נכנעת לצד האליטיסטי שלה, הפלצני, עם הדרישות בשמיים.

ואז עמדה מול המראה, ושאפה, הסתכלה לעצמה בעיניים, ולא ראתה כלום, כלום מוכר.רק פעם אחת בחייה ראתה את המבט הזה של עצמה, כשהייתה בעולם אחר, והמבט שלה נפגש עם המראה, כשהוא לחץ לה על נקודת הג'י.אז היא ידעה שהיא לא פה והשפתיים שלה פתאום נרדמו, והיא הבינה שהיא באמת לא פה.איזה קטע, ככה, באמצע היום, אפילו השמש לא שקעה.והיא ככה.זה קטע כזה, כאילו עושים את הדברים שלא מדברים עליהם רק כשמחשיך.כאילו משהו בחושך הזה מעלים את הדבר ההוא.

ואז היא התיישבה על המיטה, וגילגלה את המחשבות, שאפה ונשפה, ופתאום קלטה שהספר הזה שהיא קוראת מחרמן אותה בטירוף.ולא מה שהיא עושה כרגע.ואז זה כבה, ולא היה לה כוח להדליק שוב, היא נשכבה על המיטה, הפילה אותו לידה..ופתאום הכל היה נראה ברור.

בעיקר העובדה שבא לה רביולי.