גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

בליז מהממת. אם חשבתי שהחוף הכי יפה שראיתי בחיי היה סאן בלאס, אז בליז עוקפת בסיבוב. האווירה, האנשים, מוזר פתאום לדבר אנגלית אחרי שלושה וחצי חודשים של ספרדית שוטפת.

התחלתי לצחוק. הבנתי שכיף לי, אבל אני לא לגמרי מאושרת. ושזה בסדר. זה בסדר שיש אנשים שאני לא מתחברת אליהם. זה בסדר שיש כאלה שלא מתחברים אליי. זה בסדר שבברשקה אין סיילים כרגע. זה בסדר שאני בבריכה ונדב והחברה החדשה שלו גם שם. זה בסדר. הכל בסדר. התחלתי לצחוק על העולם. התחלתי להבין שכרגע מה שחשוב זאת אני. שאני לא חייבת לעשות מה שכולם עושים. שבסך הכל זה הטיול שלי, שנשאר לי ממנו עוד חודש וחצי. והגיע הזמן שאני אתחיל לחשוב על עצמי.

והכי קטע, שפגשתי מישהי שקראה אצלי בבלוג לפני שנים, ונשארנו בקשר..והיא כאן. וזה הזוי.

פלאייה דל כרמן לא קלה. ההתלבטות הזאת בין אם ללכת לבריכה, לשופינג, לים או לג׳קוזי..קשה. סתם. לצאת למסיבה ב2 בלילה, לחזור ב7 בבוקר..חיים מטורפים. לקחתי הפסקה ונסעתי לאיסלה מוחרס, להירגע. אני זוכרת שבעבודה מישהי סיפרה לי על הירח דבש שלה באיסלה מוחרס וכמה יפה שם, והיא לא הבינה למה אני מתעניינת במקסיקו. אז הנה, מיכל, עכשיו אני מבינה על מה את מדברת, ובסוף גם את הבנת למה שאלתי. 

אני יושבת בסטארבקס בשדרה החמישית בפלאייה דל כרמן, החלון שקוף ומישהו פה לא מפסיק להסתכל עליי. אני חושבת על הטיול שלי, ואני לא מתחרטת על כלום. הוא עדיין מסתכל. קם והלך. האנשים פה, הים, השמש, החופש הזה..אי אפשר להסביר. צריך לחוות.

אור כמו השמש של פלאייה, ואהבה כמו הים של בליז.

כן, נח, אתה רשאי לקרוא לי פלצנית. 

ורק תדע שאני מתגעגעת.

צ׳י שיושבת בחלון השקוף של הסטארבקס בשדרה החמישית, פלאייה דל כרמן..וכבר אף אחד לא מסתכל עליה. בגלל זה לא רואים שהיא מחייכת.