חירות, שיוויון, אחווה, או פופקורן חם.

השבוע פתחתי בלוג.

הגיבו לי, השבתי חזרה, ואז איריס כתבה לי כי איני מגיב במקום הנכון.

כיצד לכל הרוחות? איני מגיב במקום הנכון? הרי אני מגיב מזה שנים. נכון! אך תמיד הגבתי לפוסט עצמו, להגיב לתגובות זה שונה.

מזכיר לי, כי לאחר שסיימתי קורס ממושך באמנויות לחימה, הפכתי מומחה לבלימת אגרופים, בשני תנאים:  א) האגרוף חייב להישלח מימין ב) התוקף נע ביד ורגל זהים.

רצוי כמובן כי האגרוף יהיה איטי, וכדאי גם שאוזהר מראש. איני אחראי לבריאותי ולשלומי, אם התוקף יסטה מכך.

ישנו שיר לא רע על כך:

קלאסי

אני אמן של

האבקות יוונית רומית

כך אני אומר לעצמי,

וזה עוזר יחד עם יין וסירופ

לשיעול אליו אני מכור

למשוך עוד יום של חסד מתון,

כיום

אף אחד אינו ממש מכיר

את האמנות האבודה הזו,

אני ממשיך לעודד את עצמי.

אחר כך יוצא לרחוב

וחוטף מכות מחוייכות מחניכי קורס

לאיגרוף תאילנדי שאינם מניחים

לי

להתקרב  לטווח המתאים

כדי

להפעיל את האחיזות הקטלניות

שאני מכיר

אבל בסוף אני מראה להם

ולאחר הבעיטה הפולחת לראשי

אני נופל היטב

בוירטואוזיות עייפה אפילו,

ממש אבל ממש

לפי כל כלליה המחמירים

של תורת ההיאבקות היוונית רומית.

השיר נכתב  על ידי, לאחר אירוע דומה מאוד למה שמתואר בו.

אז מה למדנו מכל הפוסט הזה?

שתמיד כדאי ליפול בסטייל, לא?

שהאמנויות הקלאסיות ממלאות עדיין תפקיד חשוב?

שכל דבר לטובה?

שנה טובה.