אופאל - בלוג הסיפורים שלי

כך הכל התחיל, כשאופאל נכנסה לבניין מס' 4 ברח' סביון, היא עלתה במדרגות לקומה השלישית, סוחבת שתי מזוודות שחורות ומקושטות, ממלמלת שחייבים לבנות כאן מעלית.

אחיה הגדול היה בצבא, והיא הייתה צריכה לרדת לסחוב גם את הדברים שלו.

הבית עצמו, היה מוכן, צבוע ומרוהט.

החדר שלה היה החדר הגדול ביותר, היו בו שירותים, מיטה זוגית, שולחן כתיבה וארון ענק.

קירותיו היו צבועים בצבע כתום-וורוד אפרסק, והמיטה הייתה מוצעת במצעים וורודים-לבנים ומחממים.

מי שהיה מסתכל על אופאל באותו רגע שנכנסה לבניין, היה נשאר המום.

אופאל לבשה קפוצ'ון ללא רוכסן בצבע אפור, וטרנינג שחור, היא עלתה במדרגות עם נעלי בית של דובים לבנים, ונראתה

מסורבלת, אך פניה, פניה תמיד היו יפות.

באותו יום, שערה היה פזור ומתולתל מעט, עיניה היו מאופרות בעיפרון חום, ושפתיה משוכות בליפסטיק שקוף.

עורה הלבן, נראה רך כשלג.

ואכן, מישהו ראה אותה, היה זה אופיר.

אופיר גם הוא, גר בבניין מס' 4 ברחוב סביון, רק שהוא גר בקומה החמישית, הוא וחברו, נמרוד, ישבו על המדרגות באותו יום,

הם שמעו רעש משאית ונדרכו, נמרוד היה רגיל שמשאיות עוברות ובאות, הוא היה גר ברח' ראשי, אבל בשביל אופיר, זה היה

יוצא דופן, הוא הציץ מעל מעקה המדרגות וראה את אופאל, הבעה ריקה נסכה על פניו, והוא לחש לנמרוד להתקרב.

נמרוד, משועמם, קם והציץ מעל המעקה, פניו שלא כשל אופיר, הביעו חוסר אמון וכמיהה.

הוא לא ראה בחורה כמו אופאל, אף פעם בחייו.

נמרוד מצמץ וחזר להתיישב, בראשו עדיין נמצאת תמונתה היפהפייה של אופאל.