אני לא יודעת למה.. אבל נדמה לי שהיא שונאת אותי.
מאז ההלוויה שלו, היא מתרחקת ממני.
מאז ההלוויה, שעמדתי לידה וחיבקתי אותה,
ומאז השבעה, כשדיברנו, וכששתקנו.
מאז... היא בקושי בבית...
והשיחות בטלפון ובמסנג'ר ניהיו קצרות מאוד.
כי היא פשוט צריכה ללכת.
אז אני אומרת, שאין בעיה, ושנדבר פשוט בפעם אחרת.
גם כשהתקשרתי אלייה שלשום, לשאול אם היא יכולה לבוא לישון אצלי בסופשבוע הזה...
כי עוד 3 ימים, יש לי יומולדת.
סיפרתי לה בהתלהבות שאני אכיר לה את החברות שלי ומהכיתה (היא לא איתי בבצפר), ומהחוג ציור..
ונעומי ואני מתכננות את זה כמה שבועות!
כשדיברנו אתמול בטלפון היא אמרה שזה לא אישי, אבל היא לא בטוחה אם היא תוכל לבוא...
השתדלתי מאוד לכסות את האכזבה. אחרי זה היתה שתיקה מביכה...
"אמ... אני צריכה ללכת.."
המשפט הזה נהיה כבר רגיל ויומיומי. לצערי.
"בסדר" מילמלתי
"יאללה.. ביי" היא סגרה את השיחה.
אני יודעת שזה לא אישי.
ואני יודעת שזה לא בכוונה להעליב...
אז למה אני כן נעלבת???????????????????
_________________________________________________________________
אני בבית חולה.
אחרי השיחה ההיתי ממש בדיכאון, ואז הרגשתי רע יותר. ו...
הפתעה הפתעה.
יש לי חום.
לפחות אני מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב.
אמא שלי רוצה שביום הבחירות, אחרי שנצביע נלך לבילוי המשפחות הקבוע.
אני לא יודעת אם היא תשמח לראות אותי שם... אחרי השיחה המאכזבת האחרונה...
מידי פעם אני תוהה מה היה קורה אם המשפחות שלנו לא היו חברות כל כך טובות....
אני יודעת שהיא לא שונאת אותי... אבל...
זה פשוט, קצת מרגיש ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
[= m e