אלה הם סודות חיי

קושי בלתי מוסבר בלכתוב, כל פעם מרכיבה עוד כמה אותיות,

עוד משפט, מחברת ומוציאה הכל על דף .

שוכבת במיטה מזמזת איזה שיר שנתקע בראש

וגורם לי לדמיין את הפנים שלך.

קצת דמעות שיורדות מהעיניים ומלטפות את הלחיים,

קצת כאב. כאב של אהבה שלא חוויתי מעולם.

אם רק הייתי מצליחה לכתוב כמו שהמחשבות שלי רצות,

כנראה שהדף הזה היה מתמלא באותיות קטנות ולא ברורות.

אורזת במזוודה גדולה כל זיכרון שיש לי ממך וממשיכה מכאן.

אלפי שירים של אהבה, וזה לא נוגע.זה לא נוגע - עד שזה מגיע

הייאוש תפס חלק מרכזי בחיים שלי.

הניסיונות להשתלט על הדבר הזה שנקרא – הלב שלי.

הקרב בין הראש הבריא לרגש המכאיב אינו פוסק.

תת ההכרה שלי, הוא צוחק עליי.

"תספגי ילדה, תספגי" הוא מהדהד לי.

הלב שלך משתולל מכאב, לא נשאר עוד הרבה מקום.

כל הרגשות שהיו התנפצו לי בפנים.

הלב שהיה מלא רגשות התמלא בחלל. חלל עצום.

אני הוזה שאני צועקת מהר גבוה ומרוחק,

ואני צועקת, צועקת עד כמה שהגרון בגוף הקטן שלי יכול,

אבל אין שם אף אחד, אלא רק ההד, שחוזר אליי, וממחיש את הבדידות הזאת.

העצב והבדידות, הם מתורגלים כבר,

מתורגלים להתחבא בתוך חיוך המתיימר להיות אופטימי

מחוות מאופקות, מלאות אשליות..