אלה הם סודות חיי

-שלושה ימים לפני-

הבטן מתהפכת והופכת לכואבת,

הידיים רועדות ללא שליטה

המחשבות מתחברות והופכות לתסריט שנע הלוך ושוב..

הראש עסוק בלעוט את המחשבות הרעות לתא האחורי של הראש

הלב עוד שנייה מקפץ מבית החזה.

ולי, לי נראה שאלה תסמינים של לחץ.

התאריך של הניתוח שאני חולמת עליו כמעט עשור קרוב מתמיד

ואין שום דבר שמצליח לעצור או להאיץ את הזמן (וניסיתי)

-יום לפני-

מדהים איך כל הפנטזיות, השריטות, החוסר ביטחון

הרצון העז והפחד שמנע ממני עד היום

מתנקז לחודש שהפך לשבועות, לימים, לשעות..

הכל מתנקז לרגע אחד קטן.

-יום הניתוח 8.2-

קמתי שאננה במיוחד עם מצב רוח בלתי מוסבר,

מלווה בשני ההורים המדהימים שלי לבית חולים.

אווירה טובה סך הכל, כנראה שבשלב הזה עוד לא עיכלתי.

מגיעה לבית חולים, פתאום נעתקה נשימתי.

פתאום הכל נפל לי, והבנתי שזהו זה, זה היום.

הבטתי סביבי מנסה להבין, מבולבלת, שואלת הרבה שאלות.

הכל רץ מהר מידי,

הרדימו אותי, לא הרגשתי הרבה.

לא היה כאב כלל, אלא רק תחושה של זמן..

התעוררתי מהניתוח, קצת מבוהלת, תשושה.

אבל משום מה - שמחה. איזו הקלה. אני אחריזה.

ההחלמה מציקה אבל נסבלת למדי.

אני כבר שבוע אחרי ונראה שיצא לא רע הניתוח באף.

שמחה על הרגע שאזרתי אומץ והגשמתי מן חלום תמידי

שהציק לי וידעתי שיום יבוא ואני אצטרך לסמן ווי.

אז, זהו זה - התחדשתי.