היא ביקשה כל כך יפה, וגם מפרסמת את סרטון היוטיוב הראשון של הנסיכה,
אז לא נעים שלא לכתוב.
אבל מה לכתוב, זו השאלה.
כל כך הרבה זמן שלא כתבתי, שאין לכם מושג מה קורה איתי בימים אלה.
אז הינה תקציר קורותי מאז הפוסט האחרון:
טוב כמוש בוודאי הסקתם לבד (אלמטרי, ווטסון ידידי!)
שרדתי את המלחמה בלי פגיעה פיזית (אם כי זה היה קרוב פעם אחת שאני יודע עליה. כמה קרוב? בואו נגיד ככה, אם הייתי עומד וכורע עם המא"ג, סביר להניח שלא הייתי כותב אליכם מגן עדן.(חי"ריניקים לא מגיעים לגיהנום מהסיבה הפשוטה שהיינו שם כבר)
לפני חצי שנה פלוס קצת התקשר אלי חבר מהלימודים שהבוס שלו מחפש "צעירים רציניים" לעבודה במפעל.
(עלק חבר, הגיע עלי אחרי שהתקשר לכל מי שלמד איתנו, אבל ניחא).
מפה לשם, אני כבר חצי שנה עובד ב"עבודה של גדולים" אחרי שנים של "עבודות אחרי צבא" ו"עבודות סטודנטים".
שבע בבוקר, חמישה ימים בשבוע אני מחתים כרטיס במפעל. עד ארבע-חמש-שש. סוג של סטאז'ר. בלי הגדרת תפקיד,
עובד על כל מיני פרוייקטים, מתעסק קצת פה קצת שם, נכנס לכל ישיבה שנראה לי מעניינת או חשובה.
יום ראשון אני נכנס לפגישת עבודה פלוס פגישה אישית (פלוס דרושות?) עם הבוס הגדול.
אולי סוף סוף אתחיל תכלס לעבוד, עם תוספת לא קטנה למשכורת ותוספת גדולה מאוד לאחריות ולכאב ראש.
מנהל המעבדה של המפעל, לא פחות. הרבה שעות, הרבה אחריות, הרבה כאב ראש. משכורת סבירה למהנדס מתחיל מחוץ לבועת ההיי-טק.
מלחיץ, אפילו מפחיד קצת. אבל מרגש לא פחות.
מספיק בינתיים, עוד בהמשך (אולי. אם עוד יש לי קוראים)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
