טוב, אז למען האמת הסתכלתי עכשיו במה שכתבתי כאן לפני כמעט שנה. 
אני רואה איך השתנתי בכמה דברים שכתבתי כאן. בחלק הייתי יותר מדי פתוחה,
בחלק הייתי יותר מדי סגורה. לא הכי ידעתי את הגבול ביניהם. 
מה שכן אני רואה שלפני שנה הייתי מצרפת לכל משפט פיקסל מצויר שכזה, היום התבגרתי וזה נראה לי כ"כ שטחי.
(טוב לא עד כדי כך.) אבל הסביבה לגמרי שינתה אותי, אני בעצמי פתחתי את העיניים, ראיתי מעבר.
אני לא אומרת שהשתנתי מקצה לקצה, הבסיס אותו בסיס. היסודות אותם יסודות. 
פשוט התבגרתי, בצורה ענקית. למדתי להעריך דברים יותר, לא להיות כ"כ תמימה,
אבל ברור שגם דברים לא הכי טובים באו בדרך, למדתי להיות יותר ביקורתית, ואני כל הזמן מבקרת את עצמי,
זאת אומרת "למה עשית את זה?" "למה את כזאת טיפשה?" וגם למדתי לשקוע ברחמים עצמיים, לגמרי. 
זה משהו שאני ממש שונאת בעצמי, אבל זה באיזשהו צורה גורם לי להרגיש טוב יותר.
אני חושבת שמבחינת מראה השתנתי לגמרי, במיוחד בחודש הזה. עד שפתחתי את העיניים וראיתי איך אני באמת נראית,
ואיך אנשים רואים אותי, לקח לי זמן, די הרבה זמן. אבל עדיף מאוחר מאשר אפעם, לא?!
שיניתי את עצמי מבחינת מראה, ולמדתי לדבר פחות ולרסן את עצמי, למדתי מי החברים האמיתיים שתמיד יהיו שם,
ומי לא. (למען האמת בקושי מצאתי מי תמיד יהיה שם. אני יכולה לספור אותם על יד אחת.) 
הבנתי שאני יכולה לעשות הכול, פשוט הכול אם אני רק אתמיד. כי הצבתי לעצמי מטרות כמעט בלתי אפשריות,
ועמדתי בהם בענק. הבעיה היחידה היא שעוד לא למדתי להאמין בעצמי מספיק, אבל אני יודעת שאם יש רצון, יש יכולת.
ויש לי יכולת, יכולת ענקית. מה שעוד עברתי בשנה הזאת היה מין שינוי כזה טוב בשבילי. פעם מישהו היה מבקש ממני סליחה,
ונותן לי מתנות או כסף או מש'ו כזה, הייתי סולחת. אבל בתקופה הזאת למדתי שזה לא שווה כלום, לא אותה החנפנות,
ולא הכסף ולא המתנות. מה זה עוזר אם בן אדם חוזר על זה? זה לא משנה משהו. אלא רק מכאיב שהוא חושב
שאפשר להשכיח את זה במילים יפות או במתנות. אני מסתכלת על עצמי בעבר הייתי יותר פתאטית, יותר נאבית,
יותר תמימה, יותר אחרת. התבגרתי, אם רציתי או לא. ויש בזה המון דברים טובים וגם לא חוסר בדברים רעים.
מה עוד אני צריכה ללמוד? להאמין בעצמי, לסלק מהדרכים אנשים שעושים לי לא טוב, לא לסמוך על כל אחד,
לדעת להיות אופטימית גם שקשה. לאהוב את עצמי! 
זאת הייתה שנה מהאחת המורכבות, הקשות, הטובות שהיו.
יש לי הרגשה כ"כ שונה. בכיתה ו' הייתי מוצפת ידידים וחברות, וכל הזמן היה עם מי לדבר.
היום אני מוצאת רק אחד כזה. ממתי נהייתי כ"כ בודדה? כנראה שהזמן עושה את שלו.
אבל אני כן חושבת שיגיעו ילדים חדשים לבצפר ואולי אני ארגיש פחות ככה, אני ארגיש יותר נאהבת, יותר שמחה.
אז זה היה מין סיכום שנתי בשבילי. סיכום שבאמת נכתב בחלק גדול ממה שקרה. 
מקווה שהכרתם אותי קצת יותר טוב, שירלי. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
© .HELLOI'mBarney
