אז, עברה שנה.
2006-2007 תשס"ח עברה מאוד מהר יש לציין.
קרו המון בדברים בשנה הזאת.. זה היה כמו לעבור אותה כמה שיותר מהר ולעצום עיינים לא לפתוח אותן לשנייה, פשוט לשרוד אותה.
הכל השתנה בשנה הזאת, אני יודע שכל שנה משהו משתנה, אבל השנה הזאת הייתה הכי קיצונית.
התבגרתי השנה הזאת, למדתי לקחים מדברים שעשיתי.
גיליתי מי באמת החברים שלי (משפט נורא מפורסם.. אבל נכון),למי באמת אכפת ממני, ומי סתם פה, כדי להרגיש יותר טוב עם עצמו.
התקרבתי להרבה מאוד אנשים שתמיד היו שם, אבל לא ידעתי כמה יכול להיות טוב איתם, (ליטל,יעל,ספיר)אין דבר יותר טוב מגילוי קשרים.
כמו שהכרתי אנשים,חלק איבדתי,"חבר" שלהם אני עדיין נשאר,אבל מבחינתי כבר לא.
כמובן ששמרתי על קשר עם החברים הקרובים.
אני חושב, שהדבר הכי גדול שלמדתי השנה, שאין דבר יותר גרוע מהלהפר את האמון בבנאדם הכי קרוב לך.
אמון זה אחד הדברים הכי חשובים במערכת יחסים.בגלל זה רבתי עם הידידה הכי טובה שלי, הריב הכי גדול שהיה לנו.
אני חושב שזה אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי בחיים, ואני רוצה ידעו שאני כבר לא מה שהייתי פעם.
אני לא מדחיק דברים, ואם משהו לא נראה לי אני פשוט לא עושה אותו, לא מתפתה להמשיך עם זה.
הבנתי שחבר טוב לא צריך להגיד הרבה,כדי שידעו שהוא שם.
מצד שני, הרבה חברים לא הוכיחו את עצמם,נעלמו פשוט.
אני לא רודף אחרי אף אחד. הכל פשוט השתנה, אולי עכשיו זה לרעה אבל יכול להיות שבחודשים הבאים זה יקרה לטובה, מי ידע. גיליתי מי באמת פה, ומי פה בשביל אינטרסים נגדי, מי פה רק בשביל למשוך תשומת לב, שמעוררת רחמים.
מנסיון, גיליתי שלהגיד לאדם קרוב אליך "אני אוהב אותך" בלי לתכנן, פשוט שזה יוצא מהפה, בלי להרגיש, זה שווה את הכל.
זה פשוט רגע כל כך יפה, עדיף מאשר לתכנן.
השנה, זאת הפעם הראשונה שבאמת דיברתי איתה, על הכל, כל מה שמפריע לי, גם על הדברים המביכים.
(לא שזה עשה לה משהו, אבל עדיין זה טוב להוציא את זה). הרגשה יותר טובה, קשר יותר טוב.
השנה , זאת השנה הראשונה שלי בתיכון, אני חושב שהשקעתי יותר מכל השנים ביחד, נתתי את המקיסמום שבי.
אבל עדיין יש לי את אותה הבעיה, הפרפקציוניסיטיות, ההתלוננות על 96 ציון הגשה במתמטיקה זה רק דוגמא, על כמה שאני עולה על העצבים של החברים שלי חח.
אני חושב שהוצאתי ציוני הגשה נחמדים: היסטוריה-93 מתמטיקה-96 לשון- 93
הבגרויות בלשון ובהיסטוריה, הלכו טוב, לא שיצאתי בהרגשה של אושר, אבל היה טוב, מצפה לציון טוב.
הבגרות במתמטיקה הייתה על הפנים, יש מועד ב' 16.7 אני שם.. ביחד עם כולם חחח
הוצאתי תעודת זהות(עזבו שאני לא יכול להשתמש בה כי בתכלס אני עדיין לא בן 16) אבל בכל זאת,אירוע נחמד.
למרות שיצאה חרא של תמונה.
עברתי שני קונצרטים השנה, (11.2 קונצרט חורף. 26.6 - קונצרט קיץ) אני חושב שאלה
הם ה2 קונצרטים המכובדים שהיו לי, שבאמת הצלחתי להוציא תוצאות מהתאמנות, והשקעה.
המחיאות כפיים, המחמאות, בחזרות,אחרי הקונצרט, מחמאות מהמורה, שווים את הכל.באמת.
ועברתי השנה, פעם ראשונה כיתת אומן, בהתחלה שהציעו לי אני לא ידעתי אם להסכים או לא, כי בסך הכל אני לא אוהב את כל הלחץ הזה, אבל בסוף הסכמתי , וזה היה שווה כל רגע, למדתי המון בכיתת המון והיה כל כך טוב, הצלחתי שמה.
נכנסתי למגמת מוזיקה, ובאמת גיליתי עולם יפה, אבל לא מכל הצדדים.לצערי יש מלא הפליות,העולם חומרני מדי, שטחי ורדוד. למרות שאין דבר שאני אוהב יותר ממוזיקה,
ואני מקווה שי"א וי"ב יהיו יותר טובות מבחינת ההתפתחות שלי שם.
אני מתחיל לעבוד ביום שלישי, במשק, אם אפשר לקרוא לזה ככה , השכר נחמד, תנאי
עבודה פיזים קשים, אבל אפשר להתמודד. אני מקווה למצוא עוד עבודה, אני רוצה לחסוך
מספיק כסף. ובכלל , אני שמח שאני הולך לעבוד החופש הזה, צריך קצת מסגרת, את
הלקום מוקדם בבוקר, ואשכרה ללכת לעבוד,לחזור אחרי הצהריים ולצאת עם חברים בערב
בעובדה שעשית משהו היום הזה.
בכללי, אני רוצה להאמין שכל דבר יבוא בזמנו, האושר, וכל מה שנלווה לזה. ושהזמן מרפא את הכל. זה נכון
Wake up in the morning
Stumble on my life
Can't get no love without sacrifice
If anything should happen
I guess I wish you well
Mmm a little bit of heaven But a little bit of hell
_______
Over my shoulder,
running away,
Feels like i'm falling,
losing my way,
Cold and dry,
Cold and dry.
Fog out my daylight,
torture my night,
Feels like i'm falling
far out of sight,
Cold,Drunk,
Tired,Lost.
מיקה, השירים הכי יפים שלו.
וכמה תמונות-
יצאתי מוזר
מפחיד
חופש טוב..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
