מסתכלת על עצמי במראה
כבר חשבתי שאני מישהי אחרת.
המראה מראה הכל, את האמת .
כל מה שדמיינתי התנפץ , כמו חלום.
רציתי להיות יותר יפה, יותר רזה
ניסיתי להסתיר את האמת מפני
זה לא היה היופי- הפנים, אלא הגוף
שנאתי אותו,
כל פעם שראיתי את השתקפותי במראה,
ראיתי נערה שמנה, שצריכה להרזות כמה קילו.
התחלתי לעשות ספורט, כל בוקר וכל ערב
בקושי לאכול, מנה אחת ביום של סלט
וזה הספיק בשביל כל היום.
התחלתי לרדת משקל, נראתי טוב.
רציתי עוד, התחלתי להתאמן יותר ויותר
לא לאכול בכלל.
נהייתי כולי עצמות, חיוורת.
עכשיו נגעלתי, נגעלתי מעצמי
היופי שבוקשי היה לי נעלם
כמו גופי המקל.
זה הגיע בשניה
התעלפתי
הובלתי לבית החולים באמבולנס
לא שמעתי כלום, ראיתי תמונות זזות באיטיות
הרבה רופאים מסביבי
והבנתי שעשיתי טעות.
הרגשתי את הסוף מגיע
הוא הגיע
התעוררתי במקום לבן
גן עדן שלא נראה מזהיר במיוחד.
בא אלי מלאך ואמר לי
"נערתי למה עשית זאת?"
עניתי לו
"רציתי להיות יפה יותר, עכשיו הבנתי שזאת טעות ענקית שכבר אי אפשר לפצות על כלום"
-אז זה אומר שתמיד תסתכל על היופי הפנימי, הרי זה מה שבאמת חשוב, לא?-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבת לבלוג