אני יודעת שהזנחתי קצת בזמן האחרון אבל פשוט נגמר לי מה להגיד ואני לא רוצה להגיד סתם, למרות שזה מה שאני עושה ברוב הפעמים. אני בסדר תודה ששאלתם, יום ככה יום ככה ויום ככה ככה, מתרגלים לזה וסבבה. סבבה זה הכל, ככה מסבירים לאמריקאים כאלה ששמעו כבר הכל. זתומרת, הכל חוץ מסבבה, וסבבה זה הכל, אז אולי הם לא שמעו כלום בכלל.
בכל מקרה.
ילדים טיפשים ועל זה כבר דיברנו ככה שלא חידשתי כלום, אבל זה בסדר כי לא כ"כ אכפת לי, יכול להיות שאני מרוכזת רק בעצמי, מה שבדרך כלל רע אבל הפעם זה נראה לי דווקא טוב כי אין לי כוח לילדים ובעיקר לא לילדים טיפשים אז סבבה. וסעמק, הילדים חייבים להפסיק להתנהג כמו מבוגרים ולדבר כמו מבוגרים על דברים של מבוגרים! כי הם רק ילדים ואנחנו בכלל רק ילדים ולמה הכל כ"כ מוגדר כל הזמן. כל אחד מוגדר בתור משהו או מישהו אבל בעיקר בתור משהו, משהו מזדיין. אולי אפילו כמה משוהים אם יש מזל, למרות שלא נראה לי שזאת בכלל מילה. לפעמים אני חושבת איך אני מוגדרת ומה חושבים עלי ואיך חושבים עלי ולמה חושבים עלי בכלל, אני מנסה לענות לעצמי שזה לא משנה והעיקר להיות אני ושקר כלשהו אבל מהר מאוד אני חוזרת לחשוב על המחשבה הקודמת. אני בטח מוגדרת בתור סתם אחת נמוכה עם שיער שחור ונמשים ששרה הרבה אפילו שהיא בכלל לא משהו בזה וסתם תקועה רוב הזמן. לפעמים יוצא לה מגניב אבל רוב הזמן לא משהו מעניין. עייפה כזאת ולא החלטית. אבל זה סתם שטויות כי ככה אני מגדירה את עצמי וזה אף פעם לא יכול להיות כמו שאחרים מגדירים אותי. למה אני תמיד ממהרת למצוא את הדברים הרעים? אוף איתי. אל תמהרו להגיד שזה בכלל לא נכון ואני ככה וככה וככה, זה די ברור שתגידו לי את זה, כל הקטע זה לדעת מה אומרים ולא רק לי. עזבו אני סוגשל מסובכת כזאת.
האמת היא שאני לא כ"כ יודעת מה אני רוצה.. יש לי השארות ושטויות כאלה וזה התחלה של ידע של מה שאני רוצה, בא לי חופש. קיצר מה שהתחלתי להגיד על מה שאני רוצה, זה שאין לי מושג אבל אני מצליחה לצאת סתומה בכל מצב. חבל שאני לא קצת יותר כמו אנשים אחרים ופחות כמוני. לא משנה, חדל רחמים עצמיים.
בקיצור.
מחר תעודות ובלאגניםםם אז לילה נהדר שיהיה ומלא חלומות הזויים כאלה כמו שבדרך כלל, וכל המגיבים האחרונים בפוסט הקודם- אתם חמודים והכל אבל תזדהו!! זה באמת מחרפן. תודה :)
נוֹעה
["את המוכר הרגוע, את זעזוע"]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
