מתחת לשמיים של שומקום

כבר כמה זמן שכתוב לי בהורוסקופ שבגלל המעבר של ירח בולשיט לכוכב בלה-בלה אז המצב רוח שלי קצת הפכפך ושאני צריכה להשתדל לא לתת לדברים כאלה או אחרים להשפיע עלי יותר ממה שהם צריכים. וזה טוב כי אני לא עושה את זה. חוץ מזה גם כתוב שאני נתונה תחת לחצים לקראת היומולדת הקרב ובא ושאני עוברת מה שנקרא דיכאון טרום יומולדת. זה קצת גורם לי לגחך, כי איך לעזאזל אני יכולה להיות בדיכאון לפני היומולדת נכון? אני ממש לא בדיכאון, סתם עצבנית מדברים שאני ממש לא צריכה להיות מהם עצבנית. קיצר אני במצב רגיש ואפילו ההורוסקופ אומר אז כדאי לכם מאוד לא לעצבן אותי בזמן הקרוב. או בכלל, מה שבא לכם.

האמת שזהו, סתם היה לי צורך לשתף וגם רעות אמרה שלא עידכנתי כבר הרבה זמן.

אז אולי נשתמע אחרי היומולדת, תלוי אם היא תיהיה טובה או לא. וכדאי לכם שהיא תיהיה טובה!

נועה

[שבוע טוב שיהיה]

John Lennon

Imagine there's no heaven
It's easy if you try
No hell below us
Above us only sky
Imagine all the people
Living for today...

Imagine there's no countries
It isn't hard to do
Nothing to kill or die for
And no religion too
Imagine all the people
Living life in peace...

You may say I'm a dreamer
But I'm not the only one
I hope someday you'll join us
And the world will be as one

Imagine no possessions
I wonder if you can
No need for greed or hunger
A brotherhood of man
Imagine all the people
Sharing all the world...

You may say I'm a dreamer
But I'm not the only one
I hope someday you'll join us
And the world will live as one

חבל שהכל רק בגדר דמיון.

גלעד חייב לחזור!!!

זה באמת לא יכול להימשך ככה יותר. הרי ככל שמחכים יותר המחיר של החארות האלה רק עולה ועולה, בואו נחזיר אותו ונגמור עם זה כבר. יש להם כ"כ הרבה מחבלים שרוצים להרוג אותנו ובכל יום נוספים עוד.. אני לא יודעת אם זה באמת ישנה אם נחזיר עוד 1000 או לא. מזל שאני לא ראש ממשלה ולא צריכה להתמודד עם ההחלטות האלה.

היום שהייתי באוהל מחאה וראיתי את ההורים של גלעד, תיכננתי להגיד להם כ"כ הרבה, על כמה שאני מעריצה אותם ומחזקת אותם, אבל ראיתי אותם והכל נבלע לי. לא יכולתי להוציא מילה. הרגשתי שזה לא משנה מה שאני אגיד זה לא יכול להתקרב אפילו למה שהם מרגישים. בסוף הצלחתי להוציא תיהיו חזקים, באמת שיהיו, נראה לי שזה הדבר היחידי שיכול להחזיק אותם שפויים.

אבל המבט.. המבט הזה שהיה להם בעיניים, מבט כ"כ שבור. נראה לי שאם לא הייתי עם אנשים הייתי מתחילה לבכות, זה באמת לא נורמלי. איך אפשר לעזאזל להתמודד עם דבר כזה?? ועוד עם החוסר וודאות המטורף הזה. יא אללה. הוא חייב לחזור!

שמעתי ששואלים את הסבא באיזה ראיון איך הוא מדמיין את הרגע שהוא יראה את גלעד כשהוא יחזור, הסבא ענה שהוא לא מדמיין.

אמא אמרה להם שגם לנו יש זכרונות רעים מעזה, אני לא יודעת אם זה נגע בהם או לא, אני חושבת שכן כי ככה זה היה נראה, ושמתי לעזאזל הכל כבר יגמר. בסוף היא אמרה שכולנו מחכים לראות אותו בבית.

כשכבר הלכנו ראינו את אבא שלו עומד בצד, רחוק מכל הצלמי טלויזיה והאנשים, עם משקפי שמש וכולו כפוף. רציתי לבכות.

גלעד חייב לחזור.

נוֹעה

[גאון הג'ון לנון הזה..]