רסיסים של מיניות מבולבלת

חוסר אומץ? מחסור בהזדמנות? באדם הנכון? וורטאבר.

פגשתי אותו אתמול, על בקבוק רום וכמה חברים באיזה פארק נידח. כבר המון זמן שלא ישבתי ככה, קצת כמו פעם עם אלכוהול בפארק... ידידה שלי הביאה אותו, ילדון קטן וחמוד (אני נשמע הכי סוטה בארץ) כולה בן 16. לא ממש התייחסתי לקיומו. משחק אמת או חובה, הכל תמיד מתחיל מהמשחק הזה. נראה לי ה' ברא את העולם תוך כדי משחק אמת או חובה. אנחנו הופכים שתויים והמשימות הופכות נועזות. אני שם לב שהוא מעוניין בי, לא פעם ראשונה בחיי שאני מרגיש את זה, הרגשה קצת ממכרת. מנסה לפלרטט איתי, כל הזמן אומר לי להתפשט (כחובות במשחק, כן...)

אחת החובות שלי הייתה לנשק מישהי, נישקתי אותה והוא אמר שהוא גם רוצה. אמרתי שלא.

אחת החובות שלי הייתה לנשק אותו. אמרתי שלא.

הוא שאל מתי אני אנשק אותו. אמרתי שבהזמדנות.

כשהערב הסתיים, וכולם פנו לבתיהם, במקרה או שלא במקרה אני והוא היינו צריכים ללכת לאותו כיוון. כשהיינו לבד, הוא אמר לי שהבטחתי לו. אמרתי לא, לא, לא. הוא אמר כן, כן, כן.

אמרתי לב ש'טוב' והדבקתי לו אחת קטנה על השפתיים. הוא אמר שלא ככה. שאלתי איך? הוא הראה לי איך...

התמזמזנו שם על אחד הספסלים. זה היה מוזר, מחרמן, לא רגיל, מדליק, מפחיד ולא מוכר.

חזרנו הבייתה.