וואו. המון זמן לא הייתי פה.

היום נזכרתי בבלוג, כי שנה שעברה, לפני ראש השנה עשיתי סיכום של השנה שעברה.

אני חושבת שזה מנהג טוב, לערוך כזו רשימה כל שנה. אז Here we go again...

השנה הזו הייתה שנה שבה ההתקדמות הגדולה שלי הייתה מבחינה לימודית.

מטבעי אני אדם מאוד מבולגן, ועד כיתה י' המחברות שלי היו מבולגנות כמו מחברת של בן בכיתה ד', חצי מהחומר לא היה ובכל הספרים היו אוזני חמור.

בסוף השנה החלטתי לעשות שינוי, מחברות מסודרות, להתכונן למבחנים ולא בלילה לפני, בכל זאת כיתה י' זה בגרויות

ובאמת, השינוי היה פשוט מדהים והוכיח לי שהשינוי תלוי בהחלטה נחושה.

פיתחתי כזאת אובססיה לסדר, שאם שיעור אחד היה מסוכם בצורה מבולגנת העתקתי אותו מחדש, כי חבל להרוס את המחברת המקסימה :)

כל החומר נמצא במחברת, במבחנים היו ציונים טובים, והבגרויות הוכיחו את כל מה שהיה השנה-

מתמטיקה: 99

הלכה: 97

תקשורת: 97

היסטוריה: 96

תנ"ך:98

לשון:96

לכל מי שראה אותי, היה נראה שהציונים האלה באו בקלות, "חלק" אבל האמת היא שהיה לי מאוד קשה, כשיצאתי לחופש הרגשתי שרצתי ספרינט ריצה כל כך ארוכה, ופשוט אין,אין לי כח לרוץ עוד..

ההרגשה הזו לא חלפה והשנה התחילה אמנם בצורה טובה, אבל מהבחינה הלימודית לא ממש. בחצי מהשיעורים אני ישנה\ לא כותבת כלום. אני יודעת שזה יפגע בי אבל אני לא מסוגלת. מקווה שאחרי ר"ה יהיה לי את הכח לחזור למה שהייתי מהבחינה הזו.

השנה נחלשתי מבחינה דתית, אני מגיעה לראש השנה במצב דתי הכי ירוד שחויתי עד כה.

אני עושה הרבה דברים כדי לשנות את זה- נסעתי לכותל, אני נוסעת למגדל עוז ביום רביעי, קוראת שו"תים, מתווכחת עם חילונים, דתיים וכל הבא ליד אבל אלו העובדות: אני כבר לא שמה שלושת רבעי, החולצות יותר קרובות לגופיות, החצאיות צמודות ומגרדות את הברך ולעיתים גם מכנסיים. אני כבר לא אומרת את התהילים היומי, ובזמן שפעם אמרתי שלוש תפילות ביום, אני אומרת תפילה אחת.

אני חושבת שזה קרה לי מכמה סיבות

דבר ראשון בקיץ הצטרפתי למד"א. אני רגילה להיות עם חילונים אבל לא יודעת... זה עשה לי משהו. היה בי רצון להיות כמו כולם, להשתלב. זה הצליח יפה, אבל זה היה גורם אחד.

דבר שני- עצלנות. אני מתחזקת כשרע לי ונחלשת כשטוב לי. ובאמת, באמת טוב לי: עברתי לקבוצת התעמלות קרקע מקצועית יותר, המצב החברתי שלי עכשיו טוב יותר משהיה כל השנה, אני נהנית בבצפר ואהובה גם על המורות (למרות שאני לא עושה שם כלום :) וכיף לי במד"א, התקרבתי להרבה בנות, הכרתי גם בנים.

זה קשה, אני פשוט מרגישה כל כך רחוקה מכל העניין הדתי, המצוות . כי פשוט כיף לי. וחבל לי שזה קרה דווקא עכשיו, לפני ראש השנה. לכן ביום רביעי אני נוסעת למדרשה!

מבחינה נפשית רק הידרדרתי. השנה נהייתי האדם העצבני ביותר שאני מכירה, במיוחד בבית, כלפי ההורים והאחים.

בעיית העצבנות היא ידועה במשפחתנו: אבא שלי אדם מאוד עצבני ואני בדיוק כמוהו, בהכל.

אני צועקת בלי סיבה על ההורים, שמאיימים ומאיימים ולא יוצא כלום

אחים שלי מפחדים ממני...

לפני יומיים קבלתי את ההחלטה, לנסות להשתפר, עד עכשיו זה מצליח אבל... עברו יומיים.

ספורט- מהבחינה הזו היו אצלי המון תהפוכות. המקום שבו התאמנתי בהע"ק הידרדר מיום ליום, ובסוף השנה כמעט לא התאמנו. השנה עברתי למקום מאוד רציני ומקצועי ואני כ"כ נהנית. כבר שכחתי מה זה אימון אמיתי...

היה חודש במהלך השנה הזו שרצתי כל יום 2 ק"מ עם אבא- מאמץ ענק בשבילי (אני מהרצים למרחקים קצרים בספרינטים. ומכל הבחינות) אבל אז נהיה חם ואני בחום לא מתפקדת לא כל שכן בריצה.

אימנתי השנה, וממש נהניתי אבל השנה עוד לא התחלתי ואני מקווה שיהיה לי זמן.

חוץ מזה, השנה עליתי בערך 6 קילו ואני מתחילה לשמור בע"ה.

עשיתי חור שני יום אחרי הבר מצווה של אחי

 וזהו. :]

ציפיות לשנה החדשה:

להישאר על הגל של ההצלחה בלימודים

להיות פחות עצבנית

ללכת לישון בשעות שהן לא 2 בלילה

להרחיב את מעגל החברויות

להצליח במד"א- מבחינה חברתית ומקצועית

להשתפר משמעותית בהתעמלות קרקע

להשקיע יותר זמן ביהלי אחי הקטן

לשמור על חדר מסודר

לסרוג יותר כיפות

לעבוד

להתחזק כמובן.

שנה טובה!