בעיטת גובה

והגיע תורי לבעוט. אז בעטתי את הכדור הכי חזק שיכולתי. והכדור, זה המוכתם בבוץ, עף. וממש כמו בסרטים המצויירים עף, ולא חזר אלינו. אם הוא לא היה מנפץ את הלוויין של נאס"א בכוכב צדק, אף אחד לא היה יודע לאן נעלם.
ככה הבינו שאני כישרון שאסור לוותר עליו, ונתנו לי כדור עם מצלמה, שבעטתי היישר לכוכב מאדים.

מהר מאוד העניין התפרסם והחלה שגרה של ראיונות טלוויזיה, בעיטות, וצילומים. כולם דיברו על ילד הפלא שיודע לבעוט כדורים למרחקים עצומים, ודיברו ואמרו שזה דבר שטרם נראה.

באמת שלא היה לי רגע מנוחה, כולה בעטתי כדור.

שנאתי את זה. שנאתי את כולם.

ונמאס לי, אז בעטתי את המראיינת בעוצמה כל כך חזקה שהיא עשתה חור בתקרה. ואז בעטתי את כל הבניין של הערוץ הכי נצפה בטלוויזיה ישר אל תוך פלוטו, אחר כך את בית הספר שלי בעטתי בעוצמה כל כך חזקה, שהוא יצא בכלל משביל החלב.

אחר כך, בעטתי את העולם, כדור אחד גדול, רחוק. רחוק מאוד. הם נבלעו בחור שחור. ואז אחזתי בכדור, ובעטתי את עצמי, חזק. למעלה. לגן עדן.