בית החיות

רציתי לומר משהו על אנושיות,

יש אנשים שמתביישים בעצם היותם אנושיים:

הם מתביישים בעובדה שיש להם חולשות

וזה לא שכולנו מושלמים, אני בספק אם יש בעולם אפילו איש אחד מושלם!

לכל אחד יש חולשות וחוזקות

יודעים מה, אני לא מבקשת שהם יספרו לכל העולם על הבעיות שלהם!

אבל מה שכן מעצבן זה שהם מכחישים את הבעיה כמו ילדים בני שלוש

ולמרות שאני ידעת שחלקכם לא יסכים איתי ולא ירצה להודות בחולשות שלו

אבל אני יודעת שבסופו של דבר הם יודעים על קיום הבעיה ופשוט מסתירים אותה

יודעים מה?

גם לי יש בעיות,

אני פרפקטציוניסטית

אם מישהו לא הבין אז הכוונה היא לבנאדם שלא מסוגל לקבל כישלון

ונכון, אני לא מסוגלת לא להצליח במשהו בלי להתחיל להתעצבן להיות מתוסכלת ולצעוק ולכעוס

וככה עד שאני יצליח!

מה לעשות....?! ככה אני אני מודה בזה אני מודעת לזה שזה חלק ממני

נכון, אני יכולה לנסות ולהפסיק להיות כזאת אני מנסה לא להיות עד כדי כך כזאת

כי זה חיובי בכמה מובנים מסויימים ושלילי בכמה אחרים!

מה אתם חושבים..? האם צריך להודות בחולשות שלנו או דווקא להתעלם מהן..?

מחכה לתשובות שלכם

 ניקי