שלום,
אני לא נוהג לעשות זאת אבל אני חושב שאם תשמעו את השיר הזה (שקשור לדבר ש"lift you up" בסיפור...) תוך כדי הקריאה, תיהנו פי כמה וכמה יותר. לא הצלחתי להוסיף אותו לכאן, אז אני נאלץ לרשום קישור ואתם- ללחוץ עליו:
http://il.youtube.com/watch?v=Dw17-BEFb3Y
זהב לבן/ ספור מתח קצר מאת תומר:
המגירות הפתוחות היו זרוקות על רצפת החדר. הבגדים הוצאו מהארון ונזרקו על הרצפה. מדפיו היו ריקים וכל תוכנם עמד בכמה ערימות מבולגנות שדמוּ לרכס הרים.
כל העטים, הדפים והמחברות, הועפו משולחן הכתיבה ופוזרו ברחבי החדר. הוא חשב שיכול להיות שהוא כבר מצא את מה שהוא מחפש, אך זרקוֹ בשגגה וכעת הוא נמצא מתחת לרכס ההרים. וכשלא מצא את מבוקשו בחדר השינה ובחדר העבודה, הוא עבר לחפש בחדר אחר. הוא לקח את הזמן ולא מיהר והלך במסדרון שהוביל למטבח.
"איזה מזל שרוברט אמר לי איפה זה נמצא," חשב, "אם הוא לא היה אומר לי, בחיים לא הייתי יודע איפה לחפש. אבל אני מילאתי את החצי השני- אני ידעתי באיזו שעה לחפש."
באמצע המסדרון, הוא הוציא שקית קטנה שתוכנה דמה מאוד לתוכנה של שקית אבקת סוכר. הוא פתח אותה ושפך את תוכנה על נייר דק שהוציא מאותו הכיס. "אני שונא את זה," רטן תוך כדי קירוב הנייר לאפו. זו הייתה הפעם השנייה שהוא עושה זאת והוא הצטער על כל רגע. הפעם הראשונה הייתה כשהוא למד איך עושים את זה והיא הביאה לו קלקולי בטן וכאבי ראש חזקים מאוד. "אבל זה הרעיון הכי טוב, זה מה שיציל אותי אם משהו רע יקרה...", אמר לעצמו ועצם את עיניו. פניו האדימו לכמה שניות ובמהלכן שיניו נקשו.
כעת, מראה זה התחלף במראה אחר, נינוח יותר. הוא חייך חיוך רחב, פקח את עיניו והרגיש כיצד האדרנלין חוזר לגופו.
כשהגיע למטבח, הוא הסתכל על צג המיקרוגל שהראה את השעה: 9:33. "אני חייב למהר, הם יחזרו בעוד כחצי שעה," אמר לעצמו ואז דמיין מה יקרה כשייתן להם את מבוקשו והיא תשתחרר והם יתחבקו ויתנשקו.
במהירות רבה הוא התחיל להוציא מחוץ למקרר את כל פריטי המזון, בקבוקי השתייה, המחבתות והסירים שהיו בו. אחר כך, הוא שלף בחוזקה את מדפיו ופתח כל סיר וכל מחבת, כל ירק וכל פרי. וכשלא מצא שם דבר, הוא עבר לארונות הלבנים. גם בהם יצר הרס מוחלט אך לשווא.
"אוף! איפה זה? אני משתגע! אני חייב למצוא את זה! הם יהרגו אותה אם אני לא אביא לה את זה," חשב בכעס ורקע ברגלו על הרצפה. לאחר שנרגע והבין שבמטבח לא יימצא את מבוקשו, הוא עבר לשאר חדרי הבית אך גם שם לא מצא. "למה החבאתי במקום כל-כך מסובך? איפה זה?" שאל את עצמו והתרגז מאוד.
"אה! נזכרתי," אמר ומיד רץ אל חדר האמבטיה.
רצפת האמבטיה והאמבטיה עצמה היו מלאות בגלילי נייר טואלט, במגבות, בסבונים, בבקבוקי שמפו ומרכך ובתכשירים קוסמטיים.
הוא שיער שעברו למעלה מחמש דקות והוציא שקית אחרת מכיסו ונייר נוסף. "טוב, זו הפעם האחרונה שאני עושה את זה," אמר לעצמו ונימק את מעשיו, "זה רק למקרה שהשוטרים יימצאו אותי. הם ייראו מה יש לי בדם ולא יוכלו להאשים אותי בכלום."
והוא שוב שפך את תוכן השקית לנייר, קירב אותו לאפו ועצם את עיניו. ושוב פניו האדימו לשנייה ושיניו נקשו. ואותו חיוך רחב עלה על פניו.
כעת, בפעם השלישית, זה גרם לו הרגשה טובה. הוא פקח את עיניו ומיד המשיך בחיפושיו.
"טוב, זה איפשהו כאן," הנחה את עצמו. "אני החבאתי אותה בביוב כדי שגנבים שאולי יפרצו לדירה לא יוכלו לגנוב את זה," נזכר, "מזל שכבר הייתי פה כדי להחביא אותה שם."
את זה לא אוכל להגיד לשוטרים," צחק והוסיף, "אני מקווה שהיא עדיין שם. אם רק יכולתי לקחת את זה בפעם האחרונה. אם לא הייתי צריך לצאת, כבר הייתי נותן להם אותה."
הוא הזיז את השטיח הכחול וגילה את פתח הביוב. הוא הרימוֹ ותוך כדי לא הפסיק לחשוב מדוע נכנס לכל העניין הזה ומדוע בכלל הסתבך איתם מלכתחילה. הוא ידע שאם הפעם הוא לא ימצא את הטבעת, הם יהרגו אותה. "הטבעת שווה לחובות שלך. טבעת בתמורה לחובות, חובות בתמורה לטבעת," נזכר בדברי רוברט שאמר זאת בפשטות רבה. כל פעם שהוא נזכר בחובותיו, נזכר בחייו הלא פשוטים והחונקים. חוסר ההחלטיות שלו הוביל אותו למצב שבו הוא נמצא כיום, למצב שחנק אותו עד כדי כך שהוא צריך לעשות דברים שהוא לא חפץ לעשות- למצוא את החפץ במקום להמשיך בחייו הסדירים.
"אני צריך לעשות את כל העבודה השחורה בזמן שהם יושבים בבטלות ומשתעשעים עם הנערה שלי," חשב בכעס, "היא ודאי כועסת עליי הרי היא לא עשתה כלום."
וכעת, הוא הכניס את ידו השמאלית לביוב. הוא לא הצליח להגיע לתחתית בניסיון הראשון.
"גועל נפש!" קרא כשהוציא אותה. "איזה פתח עמוק," התפלא כשהסתכל על מי הביוב שהרטיבו את ידו שהגיעו קצת אחרי המפרק. הוא הכניס את ידו בשנית והפעם הגיע לתחתית. הוא הזיז אותה שמאלה וימינה וחיפש אחר הטבעת. הוא הרגיש שהוא נוגע במשהו, הוא קמץ את ידו והעלה בה את הדבר בו נגע.
פתאום הוא שמע דפיקות בדלת והפעמון החל לצלצל.
"הם כאן! הם כאן!" אמר בלחץ היסטרי ומיד רץ לכיוון המרפסת. הוא נתקע בדלת, שמשום מה לא שב לב שהיא סגורה, פתח אותה ובו בזמן גם את ידו הקמוצה. הוא חייך למראה טבעת הזהב היפהפיה שהייתה על ידו ודמיין שהיא קורצת לו ומפתה אותו לקחת אותה אליו ולהיעלם. אך הוא סגר עליה את ידו חזק ככל האפשר. הוא כל- כך שמח שסוף-סוף הטבעת בידו וכעת ישתחרר מחייו החונקים.
ועכשיו, כשהגיע למרפסת הוא שמע את הדלת נפתחת ומיד שמע צעקה של אישה, "תסתכל!". מבלי להניד מבט אחורנית, הוא קפץ דרך חלון המרפסת הפתוח.
ועכשיו הוא חייך וקרן מרוב אושר, "היא אצלי! הטבעת אצלי!". הוא מתח את ידיו ורגליו שהתעייפו מהמאמץ הרב, ובמקביל עצם את עיניו ופתח את ידו שהחזיקה בטבעת. אך הפעם, הוא עצם אותן כי היה שמח ומאושר והוא נהנה מעצימה זו ונרגע. אחרי כמה שניות, הוא פקח אותן והסתכל לצדדים כדי לראות שאף אחד לא מגיע אחריו.
ואז, הוא פתח את ידו. ידו הייתה ריקה. הוא פתח את ידו השנייה ליתר ביטחון, אך גם זו הייתה ריקה. הוא ניסה לחפש באדמה אך לשווא, שכן חושך שרר במקום.
וכשהבין שאת טבעת הזהב כבר לא יימצא, הוא קם והוציא את השקית מכיסו והפעם לא הצטער שהוא משתמש בה.
הוא שוב שפך את תוכנה לנייר וקירב אותו לאפו, אך הפעם בשמחה ובשלווה. פניו לא האדימו ושיניו לא נקשו, והחיוך עלה על פניו במהירות והשמחה התפשטה בגופו. הוא שמע קולות סירנה, אך כלל לא התייחס אליהם והלך משם באיטיות, מיטלטל מצד לצד, כאילו איבד את שיווי משקלו.
"יש לי זמן. אין לי שום דבר לעשות," חשב ומיד עודד את עצמו. "את טבעת הזהב אולי איבדתי, אבל בכיסי עוד מעט יהיה עוד מהלבן-הלבן הזה, אני חייב לקנות שקית חדשה!" אמר והלך משם.
הסיפור משתתף בתחרות "סיפורים עם סוף מפתיע"
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=603660&blogcode=10264285
מה דעתכם על הסיפור? הדעה שלכם מאוד חשובה למרות שאני יודע שלא אוכל לערוך בו שינויים כי היום זה היום האחרון להגשה. אני מעלה אותו היום רק מפני שרק לפני כמה דקות סיימתי לתקן ולשפר אותו. ישבתי עליו שעות על גבי שעות, החל מה-20 בדצמבר 2008 עד להיום. ומעט על עבודת הכתיבה:
תחילה, כתבתי את הפסקה הראשונה ואז סגרתי את קובץ הוורד ולא המשכתי.
אחר-כך הוספתי עוד שורות וניסיתי לפתח את העלילה ובעיקר, כמובן, לגרום לסיפור להיות מותח ומפתיע. כבר אז ידעתי שאני רוצה לכתוב סיפור מתח שקשור לפריצה או לגניבה. ואחרי שלב זה, סיימתי לכתוב את הסיפור והתבאסתי לראות שיש לי 1,136 מילים.
ולבסוף, קראתי את הסיפור לפחות שש פעמים, חשבתי על שמו (היה לי מאוד קשה למצוא שם) שעות נוספות ותיקנתי פה ושם: החלפתי פסיק בנקודה, תיאור כזה באחר ובעיקר צמצמתי את המילים. מלכתחילה ידעתי שמגבלת המילים תהווה מגבלה רצינית עבורי שכן קשה לי לכתוב סיפורים קצרים ובייחוד כאלו שהינם מוגבלים בכמות המילים. ואתם יודעים מה? הסיפור הוא מילה פחות מהנדרש: 999 מילים סה"כ!!!
אני לא יודע אם אזכה ואני מסתפק גם במקום רביעי (למרות שהוא זוכה בכלום) וגם אם לא אזכה במקום מדורג, אני שמח על יצירתי. אבל כמובן שאני מאוד רוצה לזכות! אני מאושר שרמת כתיבה גבוהה ניכרת בסיפור הזה ושמח מאוד על-כך שהצלחתי ועמדתי במשימה ועל-כך שהיו לי השראה ורצון לכתיבת הסיפור. ואני מקווה שאחרי שאקרא את דעותיכם, אשמח עוד יותר. מה שכן, אני מקווה שסיפור שעונה על הדרישה "סיפור מפתיע", סיפור שמחמיא לשפה העברית, וכל המשתמע מכך, וסיפור שמגיע לו לזכות, יזכה.
שמתם לב למספר הדימויים והמטאפורות הגדול? מה דעתכם על שם הסיפור? אתם מבחינים בדו המשמעויות הרבות ובהשאלות המילים שבסיפור?
מעט על שופטי התחרות:
הבחירה של ישראבלוג לשופטי התחרות היא סבחירה נהדרה ולפי דעתי גם נכונה בסיותר!
אחת מהשופטים בתחרות היא הסופרת אדיבה גפן. מיד כשראיתי תמונתה וקראתי מעט עליה באתר של התחרות כאן בישרא, הרצתי חיפוש שנושא את שמה בגוגל (כמובן) ומיד מצאתי את האתר הרשמי שלה. נכנסתי אליו ושמחתי לגלות רשימת ספרים, בין היתר. כשקראתי בה ואת תוכן הספרים שתואר באתר, התמלאתי במתח- מהסיפור וגם במתח עד שאלך לספרייה ואשאיל את אחד מספריה. מספיק לי לראות את האתר ואת הכתוב בו כדי לדעת שהיא סופרת מדהימה ובשנייה שאסיים ספר שאני קורא עכשיו, ארוץ לספרייה ואקח אחד משלה.
גם שני השופטים האחרים נהדרים: אסף גברון שכתב ספר שעתיד להפוך לסרט נהדרים וליאת רוטנר שכתבה ספרים שכולם מכירים וזכתה לתואר "ג'יי קיי רולינג הישראלית".
*הבהרה: אין כאן שום ניסיון התחנפות ו/או פרסום לשופטים ו/או עבורם.
*סליחה על כך שמחקתי תגובות מפוסט קודם.
תומר :-)
פרק האקשן והמתח הגדול ביותר שנכתב עד עתה
פרק מלא בסכנה ובפחד מהלא נודע
פרק "זוחל" וחושף במיוחד...
פרק השריפה והאש, הלוקר והירי והשקית החומה
פרק המחשבות של רועי, המשך הרעיון שלו לסרט והחיים שלו כ"חיים מתוך סרט"
והפרק הארוך ביותר שנכתב עד עתה
יעלה בקרוב!
בקיצור: פרק 13 עתיד לעלות! ואני בטוח שאתם יודעים שיש למה לחכות!!!
עדכון נשלח למנויים שכולל (במיוחד) הפעם:
שם הפרק, תקציר הפרק ו-12 שורות ראשונות מהפרק!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
