שלושה בדירה אחת

שלום!

למי שעדיין קורא כאן. אני מניח שמספרכם לא עולה על ארבע. מכמות נכבדת של קוראים, בלי להשוויץ, ירדתי למספר נמוך. זאת כי הפסקתי את כתיבת הסיפור. זה לא שנתקעתי ושאני לא יודע מה לכתוב. אין לי זמן. וההבטחה לפרק בקרוב....כנראה ש"קרוב" איננו "קרוב".סדר העדיפויות משפיע ומשנה. וכרגע אין לי זמן לכתוב. ובאמת שחבל אם היה לי שבוע שלם הייתי כותב ללא הפסקה ומסיים את הסיפור, כי כמו שחלקכם זוכרים בעוד כחמישה פרקים עתיד הסיפור להסתיים. על סיפור חדש אני כלל לא מדבר יכול להיות שאעלה פרק בשבת או עד סוף שבוע הבא..

אייל, רועי, רותם, השכנים, רבקה, יעקב ויוני, הסרטן והחוקרים, הפיצוץ....כולם מחכים!

לבינתיים, תקציר עיקרי הסיפור מתחילתו ועד סופו: (מה שמעיד על המשך הסיפור בקרוב אז מי שמעוניין להתחיל לקרוא את הסיפור אך אין לו כוח, וזה לגיטימי, לקרוא את כל הסיפור- למרות שעדיף לקרוא את כולו- יכול לקרוא את התקציר ולהבין את הסיפור. רציתי להעלות את התקציר, אבל הייתה בעיה בישרא. כנראה שגורם אחר לא רצה זאת...

אגב, אל תשכחו, טבעת הכתיבה "כתיבה- זה אני" עדיין פועלת וכבר רשומים אליה 86 בלוגים והמספר ממשיך לעלות.

ולחלק החשוב- בנימה אישית: כשאני נכנס לקובץ הוורד שבתיקייתי בשם "שלושה בדירה אחת", ואני קורא את כל שכתבתי עכשיו ומבצע מספר שינויים ועריכות, אני כ"כ גאה בעצמי על הצלחתי לכתוב סיפור כמעט שלם עם דמויות שיצאו מהסיפור לחיים, ועם כל הדברים הנוספים שסיפור צריך לכלול, עליהם אין צורך להרחיב כעת. אני שמח ומאושר שהצלחתי ושכתבתי סיפור שלם, רק חלומי טרם התגשם: להוציא ספר. כן, זהו חלומי נכון לעכשיו וגם לעתיד, עד שיתגשם. אני מקווה שזה אכן יתגשם, ודאי בעתיד הרחוק... אך דבר אחד אני יודע: כשאסיים לכתוב ולערוך את הסיפור, אשלח אותו להמון הוצאות לאור עד שביום מן הימים הקוראים הנאמנים של הסיפור הזה בבלוג הזה, יוכלו לראות את "שלושה בדירה אחת" על מדפם בחדר, בספריה העירונית ואולי אף ברשימת רבי המכר. זה חלומי. אם אתם עדיין קוראים כאן, או נכנסים מדי פעם, אשמח אם תגיבו שאדע שאתם כאן ושכדאי לי להמשיך לכתוב את הסיפור. כי, וזאת תמיד אמרתי, אני כותב את הסיפור בעיקר בשבילכם, כדי שייקראו אותו ולא כדי שהוא יישב במחשב "בחוסר מעש".

דבר נוסף שעושה אותי שמח הוא שהרבה אנשים שאני לא מכיר קראו את הסיפור ונהנו והעלו השערות ומסקנות, על דמויות כאלו ואחרות, והיו חלק פעיל בסיפור. וגם החמיאו לי ועל אופן כתיבתי.

תודה לכולכם! בזכותם נכתב כל פרק ופרק בסיפור.

המון הצלחה בהמשך,

אל תיראו זאת כפוסט פרידה.

תומר :-)

חלק מהתקציר: "גבר, אתה יודע איפה השירותים?" שאל אותי אדם זר.

"אני בדיוק בדרך לשם," עניתי. "יופי," הוא אמר והלך אחרי.

הוא היה מאוד חתיך. גובהו מעט מעל הגובה הממוצע- כלומר קצת יותר גבוה ממני- רזה, שיערו חום וקצר ועיניו חומות-ירוקות. הוא לבש אם הוא לא יודע איפה השירותים, חשבתי, אז זו ודאי הפעם הראשונה שלו כאן בקניון, או שהוא פשוט שכח מהפעם האחרונה שהיה כאן, "הרוכסן שלי נתקע. אוף!" הוא התעצבן,"מכנס חדש מבאר שבע! וכבר נהרס. חנות מפגרת!". רציתי לומר "תרתי משמע", אבל החלטתי להיות נחמד, אחרי הכל לא בכל יום אתה מקבל הזדמנות כזאת, אז אמרתי: "לא קרה כלום, אני אעזור לך." עכשיו הבנתי שהאפשרות השלישית נכונה- הוא היה כאן לפני הרבה זמן, עזב וחזר. אני גם מקווה שהוא יישאר כאן עוד הרבה זמן. אני יודע שהוא בא מבאר שבע, כנראה הוא גר שם ועכשיו החליט לעבור לעיר הגדולה, לעיר בה אני מתגורר, לעיר בה אני חי מאז שנולדתי ומאז שאני "זוכר את עצמי", לעיר שאני מכיר כמו את כף ידי.

לא יכולתי סתם כך לגשת ולסדר את המכנס אז חיכיתי קצת ורק אחרי שראיתי אותו מסתכל עליי, תוך כדי סידור הרוכסן, ניגשתי וניסיתי לעזור. כמה כבר אני יכול לעזור? אין לי ידי זהב... הבנתי שאם אשב על ברכיי זה יהיה טוב כי כך אהיה בדיוק בגובה של הרוכסן. אם מישהו אחר או מצלמת אבטחה, היו מסתכלים על המצב הזה, הוא היה נראה להם מצחיק, אם זו המילה הכי טובה לתיאורו. <"זה לא עובד," קרא לאחר כמה ניסיונות סידור, "אוף! מה אני אעשה עכשיו? אני כל-כך הולך לתבוע את החנות הזאת!", הוא התעצבן שוב והוריד הזה שמתנפח שמתעצבנים התנפח לו. שמתי לב שהוא מתעצבן יותר מדי וזה לא בריא. רציתי להגיד לו שיירגע וש"לא קרה כלום". אבל, בינינו, כמה זה מרגיע? אולי מנחם ילד שנכשל במבחן או ילדה שהחתול שלה מת, אבל הוא כבר בוגר וגם אני, וניחומיי לא יעזרו לו. ופתאום צץ במוחי רעיון אחר.

קמתי והצעתי שאולי פשוט נחליף חולצות. הרי החולצה הקצרצרה שלו לא מסתירה את הבעיה, ושלי יכולה להצליח. הוא בחן את החולצה שלי (מה כבר יש לבחון? אחלה חולצה של אמר "בסדר, תודה," וחייך. שיניו היו לבנות להפליא ומסודרות בשתי שורות יפות, נדמה שהגשר שהיה לו עשה את העבודה, או יותר טוב- לא היה צורך בגשר ושיניו היפות הן עניין תורשתי הוא כבר הוריד את החולצה ואני קצת מיד אחריו, מופתע לגלות ג...ופתאום שמענו שהדלת נפתחה. מזל שלא היינו ליד הכיור כי אז האדם שפתח את הדלת היה רואה אותנו. לא שיש משהו חשוד בזה. דווקא יש בזה: שני גברים, אחד מהם עם רוכסן פתוח ובלי חולצה עומדים בשירותים ריקים מאדם? עם כל הכבוד לתמימות, בשלב הזה היא כבר נעלמה.

מיד הלכנו כל אחד לתא שירותים אחר. האיש השתין וכבר חשבתי שהוא יצא, אבל לא שמענו את הדלת נטרקת, אז חיכיתי קצת וגם זה שבתא לידי. הסתבר שהאיש לא יצא, אלא התחיל לשיר. הוא שר איזה שיר לא מוכר, לי לפחות, ותוך כדי שמענו את המים זורמים. הוא שר ושר, והם זרמו וזרמו. ואז הדלת נטרקה. הוא לא שמע שצריך לחסוך במים וששרים רק במקלחת??? אולי המים בכיור הם-הם ששכנעו אותו שזו מקלחת, לתינוקות אולי...

יצאנו אחד אחרי השני והופתעתי לגלות גוף שרירי וחטוב. ישר חשבתי שהוא מאמן כושר או איזה אלוף בג'ודו, והכי טוב: שחיין. אולי הוא דוגמן, או גולש גלים, או שחקן טניס. היו לו ריבועים ושרירים יפהפיים, ידיו חלקות. אם אין לו חברה, אני מלפפון חמוץ, אבל מלפפון חמוץ בכבישה ביתית!