Knock knock! Who’’s there? Thets me! Ha Ha

למטה

היי, אין לי ממש חשק להעלות פוסט, אבל כתבתי פרק, שדווקא יש לי חשק רב (XD) להעלות אותו

"שתביני, היא עוד באה להתבכיין אחר כך לאמא שלי שצעקתי עליה!" אמרה אליה ולקחה מהמקרר בקפיטריה מיץ תפוזים.
"אז מה היה עם ליאורה בסוף?" שאלה ענבל בצחוק.
ענבל הייתה גבוהה ורזה שיער ג'ינג'י מתולתל ועיניי שקד חומות.
"כלום. התקשרתי אליה לבטל." אמרה אליה ומשכה בכתפיה.
"אני לא מאמינה!" אמרה ענבל ועיניה נפערו.
"לזה שביטלתי?" שאלה אליה.
"לא, תסתכלי לשם!" הצביעה ענבל.
"זה מי שאני חושבת שזה...?" שאלה ענבל.
"אהה." חייכה אליה באושר.
-
"קרה משהו?"
מישל ודניאל ישבו בחצר בית הספר.
מישל הנידה בראשה לשלילה.
"בא לך לבוא אליי היום, לשבת למטה או משהו?" שאל דניאל.
"אני לא יודעת...בפעם הקודמת השכן הזה צעק עלינו..." מישל ליפפה את שערה סביב אצבעה.
"הם עברו." חייך דניאל "אז תבואי?"
"בכיף"
שתיקה.
"את בטוחה שאין לך משהו לספר לי?"
"לא, נו!"
"בסדר! בסדר! רק שאלתי!" הוא התגונן.
מישל נתנה לו מכה בכתף.
"מעכשיו שקט." אמר דניאל.
"יופי."
-
"אבא!"
"מה אתה עושה כאן?" חייכה אליה "אתה לא אמור להיות באמריקה, או משהו?"
"אני אמור." הוא חיבק אותה "אבל אסור לי לבוא לבקר את הבנות שלי?"
"מה כבר קרה?" היא הרימה גבה.
הוא חייך חיוך שחשף שיניים לבנות "נדבר על זה מאוחר יותר."
"עכשיו,איפה לעזאזל אחותך?"
-
"תגיד לה שתעביר לי את ה..."
"בנות! די!" צעק אלי "אתן מוציאות אותי מהכלים! עכשיו תסבירו לי מה קרה..."
"היא סתם מתעצבנת ובגלל שרציתי לעזור..."
"היא מנסה לעזור לעצמה,עובדת על אחרים,מרמה..."
"די!" הוא כבר ממש צרח.
"שתיכן תהיו בשקט עד סוף הנסיעה!"
הן הביטו אחת בשנייה במבטים מאשימים, ולאחר מכן סובבו את ראשן, כל אחת לענייניה שלה.
-
"אתה יודע מה?! אני אעבור לגור עם שון!"
"אתה עוד לא בן 18,ועד אז אתה נשאר לגור כאן!" צרח אביו בכל גרונו והכה אותו.
הוא יילל בשקט.
"נמושה! פחדן!" הוא צעק ויצא מהחדר.
"אולי ניפגש אצלך?" הוא שלח למישל הודעה.
"אולי ככה אוכל לראות אותה." חשב וחייך חיוך עצוב.
היא נתנה לו את הכוח שלו להמשיך, אפילו שלא ידעה.
-
"אלי,מה אתה עושה כאן?" חייכה דנה ופתחה את הדלת,מופתעת.
"יש לי משהו חשוב לספר לכן..." הוא חייך.
"אבא מה קרה? אתה טיפה מלחיץ היום..."
"לשם שינוי אני מסכימה איתה." אמרה מישל.
"אז אני וג'ניפר התחתנו, כמו שאתן יודעות."
"כן,כן."
אליה עשתה תנועת הקאה.
"ונחשו מה?! היא בהריון!"
"מזל טוב!" חייכה דנה "בנות!" היא נעצה בהן מבט של 'תהיו נחמדות'.
"אה,אבא מזל טוב.."
"ונחשו מה עוד..."
"היא עושה הפלה?" לחשה מישל.

אלי כחכח בגרונו "היא חושבת שרצוי שלתינוק יהיה עם מי לגדול ולשחק,אז...היא ביקשה שאחת מכן תעבור לגור איתנו!"
"מה לחודשיים הראשונים וכאלה?"
"לא! לתמיד!" הוא חייך חיוך מאושר "אז מה אתן אומרות?"
שתי התאומות הביטו אחת בשנייה בחוסר אונים.
"אני...אשמח לבוא,אבא."

היי, אני לא יודעת אם רובכם ראיתם את הפוסט האחרון בבלוג של יואב מאור (בפעילים).
אני באמת אוהבת לקרוא שם, מאד.
לפני יומיים אני וחברה שלי דיברנו עליו ואמרנו ש"הבנאדם גאון".
אני מאד מעריכה את הנושא שהוא כתב עליו, אבל אני חושבת שזה היה מוגזם.
הוא היה גיבור על חלשים, ירד על "ילדות קטנות, "פאקצות בנות 12" אם תרצו.
לא יודעת איזה רושם ראשוני הוא קיבל עלינו.
כי הוא שם חלק מהבלוג של רוני שם.
כאילו זו בושה וחרפה איומה לשפה העברית.
מחוץ למחשב, היא יודעת לכתוב ולנסח בכללי יותר מהרבה אנשים, אפילו מבוגרים, שאני מכירה.
אז אני לא חושבת שצריך להגיב תגובות נאצה, לפתוח נגדו בלוג, להשוות אותו לשואה.
לא.
אני פשוט חושבת שיש גבול לירידות.
שזה לא יפה שהוא רשם: "שמים קץ לפיסוק השגוי של ילדות", שלא ידברו עם אנשים כאלה, עד שלא יכתבו בדיוק לפי הרצון שלו.
וזה באמת עצוב, ולא רק לי, לפי דעתי צריך להיות גם לו.
יש לו השפעה על כאלו שקוראים אצלו, וזה לפי דעתי לא הפיתרון.
זה מעליב, זה פוגע.
במיוחד איך שהוא ענה לרוני אחר כך.
אני לא אחראית לתוכן בבלוג שלו, שיעשה מה שבא לו.
בכללי, נמאס לי שילדים, או אנשים גדולים יותר יורדים על כאלה שקטנים מהם.
אני לא מבינה את זה?
הגיל שלך הופך אותך לטוב ממני? נותן לך אפשרות לרדת עליי בעקיצות מיותרות?
זהו, אני סיימתי על הנושא הזה, רציתי לפרוק קצת.



עכשיו ליום כיפור.
אני לא יודעת מה אתכם, אני צמה.
ואני לא אשבר באמצע, כמה שאני ארצה.
זה נושא שחשוב לי, במיוחד עניין חשבון הנפש.
אני לא מפרטת על האנשים שמהם אני צריכה לבקש סליחה, ואני יודעת שיש הרבה,
אני פשוט חושבת שזה צריך להיות עניין אישי.
אני רוצה להגיד לכם משפט, שמישהו אמר לי פעם:
"לבקש סליחה, זו לא בושה, זו מעלה"

אה, ולזוכה מהמבצע פוסט הקודם:

Don't warry be happy

אז זהו.
אז רציתי לאחל לכם גמר חתימה טובה, וצום קל, למי שצם, או לפחות מנסה.

מור.