היום הראשון של החופש תמיד כזה נחמד. עוד רגילים ללכת לבית ספר, וכשמתעוררים חושבים – "יאללה, עוד יום מעפן בבית ספר" ואחר כך נזכרים שחופש! אבל היום לא היה כזה חופש, בגלל שהיום נרשמתי לתיכון. היה בסדר אבל יש לי כל כך הרבה חששות בקשר לתיכון. מצד אחד אני לא רוצה להיפרד מהחברות שלי כי כולן הולכות ל********(הבית ספר הנוכחי שלי) מצד שני אני לא כל כך רוצה ללכת ל******** בגלל שהמקצועות שם הומניים ואני רוצה מקצועות ריאליים. אחי הציע לי ללכת לאורט, אבל איפה הוא היה לפני חודש כששאלתי את כולם לאן כדאי לי ללכת? עכשיו כבר נרשמתי ורק בשנה הבאה אני אשקול מעבר. בין אם לאורט ובין אם למקום אחר. בכל מקרה, אתמול הלכתי אל רויטל כדי לשאול אותה על מאור אבל היא הציעה לי לבוא איתה למועדון פסק זמן. הסכמתי כי מקודם היא ביקשה שאני אתקשר למאור ואשאל אותו אם הוא מגיע. אז הוא אמר שהוא מגיע והוא גם שאל אם אני מגיעה. אז אמרתי שאולי והחלטתי שכן. הילדים שם קראו לי משום מה שולה. לא משנה. שיחקנו חיי שרה ואז הגיע מאור. היה כיף שם במיוחד כי מאור היה שם. אחר כך אכלנו פיצה ושתינו קולה ומאור ואני הלכנו לראות טלוויזיה. ראינו VIP ב-AXN. היה נחמד ופמלה אנדרסון שמנה. אחר כך, כשהלכתי לאימון דיברתי גם עם חברה שלי בזמן שאברם ואני ליווינו אותה לתחנה. דיברתי איתה כמובן על מאור ועל מה שהיה בפסק זמן. אברם נורא התעניין בזה וגם כל הזמן הפריע. בסוף כבר שאלתי אותו אם הוא מקנא אבל לא ציפיתי לתשובה ולא שמתי לב איך הוא אמר שכן, לפי מה שחברה שלי אמרה. אז הוא מקנא...? יופי. אני שמחה. J (עכשיו שתבינו, אברם הזה היה אז בכיתה י' או יא' אבל התנהג כמו בכיתה ג', לא פחות ולא יותר. אבל זה לא העיקר) היה לי לפני האימון מצב רוח נורא טוב בגלל מאור וגם כשחזרתי הביתה היה לי מצב רוח טוב (בגלל מאור) אבל כשהייתי שם, באימון ולפני, היה לי קצת עצוב. לא יודעת למה. בכל מקרה, ביום שבת יש נסיעה לסופרלנד. אלה שהתנדבו בפורימון נוסעים חינם והשאר משלמים 100 ש"ח. אז מאור לא התנדב בפורימון ואני לא יודעת אם הוא יבוא. שאלתי אותו אתמול אם הוא יבוא לפורימון והוא אמר שאולי, שהוא עוד לא יודע. אני מאוד מקווה שכן. אני גם רוצה לשאול את רויטל אם הוא בא, ואם היא תגיד שהוא לא בא אני אפילו אולי אבקש ממנה לנסות לשכנע אותו לבוא. אני אשמח מאוד אם הוא יבוא. חברה שלי מאוד שמחה בשבילי, ש"סוף סוף מצאתי לי חבר". מה חבר? אז מה אם הוא מתחיל איתי? זה אומר שנהיה חברים? אבל אני אשמח, למרות שאני לא מכירה אותו כל כך טוב. אבל את זה אפשר לתקן........אז זהו. אוריין אמרה שהיא 90% תבוא לסופרלנד. אני מקווה שהיא תבוא. אה כן, מאור בכיתה יוד בבית ספר ויצו.
אני עכשיו אצל הילדים. הם עברו דירה ועכשיו הם גרים בנוה שאנן. הדירה יותר גדולה וגם יותר יפה. יש להם פינת אוכל, וסלון שיש בו רק ספה וטלוויזיה שעומדת על הרצפה. מוזר. והיא עוד קנתה שולחן אוכל חדש, כשהיה לה אחד אחר, במקום לקנות משהו שהטלוויזיה תעמוד עליו. זה מאוד מוזר לי. יש להם סלון גדול מאוד וחדר ילדים פיצפון, מה ההיגיון? למה שהכל לא יהיה גדול ומרווח? (אח, אם רק הכל היה יכול להיות כל כך פשוט בחיים...) לא יודעת. היגיון של אנשים עקומים. אני יודעת שהם רק עברו לכאן אבל נו באמת! אפשר לפחות לתלות איזו תמונה על הקיר בסלון שלא יהיה ריק! לפחות למצוא משהו שהטלוויזיה תעמוד עליו! כי היא פשוט קבורה בבלטות!! איך אפשר לראות ככה משהו?!?! אבל עם כל זה, הדירה הזאת יותר טובה מהדירה הקודמת. כי ההיא הייתה קטנה, וגם דיי מוזרה. אבל דיי התרגלתי אליה, ומוזר לי בדירה הזאת. אבל מצד שני, לא אני צריכה לגור פה.
וואו, חתיכת ילדה מוזרה שכמותי...כן, כזאת קטנה הייתי פעם. מזתומרת פעם, לפני שנתיים שלוש בערך, במקרה הספציפי הזה, סוף כיתה ט'. כישרון כתיבה בגרוש לא היה לי, לא שעכשיו יש, אבל לפחות שגיאות של ילדים מפגרים גם לא היו לי. אגב המאור הזה, סתם ילד טיפש וחרמן משהו, שלמד שכבה מעליי, ובכלל בבית ספר אחר. בפעם היחידה שנפגשנו, לפני הנסיעה האגדית לסופרלנד, סתם ישבנו באיזה גן בערב ודיברנו, עד שנהיה ממש קר והיינו צריכים ללכת. בנסיעה עצמה לא קרה משהו מיוחד, חוץ מזה שהוא סיפר עליי לכל החלק האחורי של האוטובוס, ואחר כך אנשים הצביעו עליי במשך כל היום. אכן, חוויה. בקיצור, לא יודעת למה כתבתי את זה כאן. אולי בגלל ששמתי לב שיש לי את הבלוג הזה כבר קצת יותר משנה, וכל מי שחוגג שנה או שנתיים או כל מספר עגול ויפה אחר, כותב איזה משהו מההתחלה, מאיך שהוא היה פעם, ואולי סתם בגלל שבטעות מצאתי את המחברת הזאת שהייתי כותבת בה פעם, וזה הצחיק אותי איך שהתלהבתי מכלום, במיוחד בגלל שעכשיו אני מסתכלת על זה במבט לאחור, אחרי שאני יודעת איך זה נגמר. ואולי, אבל רק אולי, בגלל שאני מתגעגעת לתקופה הזו, שהכל היה כזה פשוט, והיה כיף, והיינו ילדים כולנו, ועשינו שטויות. איך אני מדברת, אפשר לחשוב שאותות גיל הבלות מכים בי.
ובנימה אופטימית זו, שיהיה לכם לילה טוב ושבוע טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
