Even Rocks can Crumble

קשה לי מאוד.

הרבה לחצים מהיומיום מראים אותותם כבר מספר ימים והלב לא רגוע.

אין דבר להשקיט את הלחצים האלו בחזה והימים מתארכים באופן שהוא כמעט בלתי נסבל.

ובחיובי יותר,

המחשבות שלי צלולות יותר ומפוקסות יותר.

אני זוכר יותר בצלילות אירועים מהיום שעבר.

מצבי הנפשי מאוד מעורער.

זהו לכרגע..

מורגן

הפרקטיקה של המעבר.

מה אנחנו רוצים להעביר איתנו כנוסעים לחו"ל?

ספרים וקומיקסים.

פסלים ותמונות אומנותיות.

בגדים

נינטדו סוויץ' והארד דיסקים.

ווייפורייזור ומוצרים נלווים.

וכמובן, ריבה.

אני נורא מפחד מהאשפרות הזו, של לעבור לחו"ל. 

אני נורא מפחד לעזוב את הקרקע היציבה הזו שלמדתי לקרוא לה בית.

אבל אולי באמת הדבר הכי חכם לעשות במצב הנוכחי זה פשוט לקחת את עצמנו, לקום וללכת.

לברוח לאבא ולסיים עם הסאגה הנוראית הזו של הבדידות הקשה והארוכה הזו.

אולי הגיע הזמן לחזור לחיק עמי.

מורגן.