ת-אור-יה

שלום,

אני אולגה, נערה תיכוניסטית בת 17 שאוהבת לחשוב, עושה את זה הרבה (עד כמה שאפשר) ואף מצליחה מדי פעם.

הידע שלי בתחומים רבים לא נרחב מספיק על מנת לצאת בהצהרות והכרזות, לכן כל התאוריות שתהיינה מובאות להלן מתבססות על רמת הידע שלי, וכל זה הוא דעות בלבד.

על כן

אין - לקטול, לכעוס, להתרגז, לרדת עלי, להעביר עלי ניתוח פסיכולוגי מעמיק, לשכפל, להעתיק, להדפיס כו'.

יש - להכנס לזה באובייקטיביות, להנות, לאכול, לשתות, לעשות הפסקות שירותים במידת הצורך.

לא חייב - להסכים עם הדיעה שלי, להגיב על זה, לפרסם.

קריאה מהנה!

תאוריית 'אני, אתה והאנושות'

"האדם הוא עץ השדה" אמר פעם מישהו חכם שאת שמו אין לי כח לחפש בויקיציטוט, והוא אכן צדק. האין אדם הוא עץ השדה? עץ אחד מני רבים?

אנו חיים כל אחד בסביבה משלו - מקורבת יותר, מקורבת פחות - אבל עדיין סביבה. כל אחד מאיתנו הוא חלק ממשהו כל כך גדול, צבעוני ושונה - אנושות.

אחד הדברים הכי גדולים שיש לי לכתוב עליהם בנושא הוא היצור הקטן והמצחיק בשם 'סטיגמה'. ע"פ בבילון גברת סטיגמה היא לא יותר מאשר תג, כתם, צלקת, משמע גברת עם קונוטאציה שלילית שנוטה להצחיק אותנו בכל מיני בדיחות 'בלונדיניות', 'כורדים', 'פרסים' וכו'. סטיגמה בעצם מתבססת על הכללה, הכללה מטופשת של כמה עצמים בעלי מכנה משותף. הא! מכנה משותף! איזה?

ניקח לדוגמא את העם הבלונדיני בינינו (חשוב לציין לצורך העניין, אני עצמי בלונדינית), המכנה המשותף ביניהם הוא הבלונד? מסתבר. אבל רגע, לכל אחד יש גוון בלונד שונה (אלא אם כן קיימת קרבה משפחתית) אז מה המכנה המשותף עכשיו? נניח יש גוון 'הבלונד הממוצע', על מה מתערבים שרק ל20% מהבלונדינים האלה (ואולי אף פחות) יש דווקא את הגוון הזה? כלומר, כך או כך מתפרק הבלאנס ויצאנו בידיים ריקות מהחיפוש אחר המכנה המשותף.

אוקיי, אז גברת סטיגמה לחשה לי באוזן שכל הבלונדינים מכל המינים ומכל הסוגים הם מטומטמים או זונות! תודה גבירתי. ובכן, נגיד שזה נכון, ונגיד שיש בלונדינים חכמים המהווים כ10% מאוכלוסיית הבלונדינים בעולם, אבל יש אותם! משמע לא כל הבלונדינים כאלה מטומטמים. לגבי זונות? טוב, אם אני לא אז אני כבר הורסת את הבלאנס, לא כן?

ולאן אני בעצם חופרת וחותרת? נכון מאוד - אין דבר כזה מכנה משותף! לצורך הדגשה אני אקח לדוגמא משהו פחות מגוון מבלונדינים - נשים וגברים. כמה פעמים קראנו לגברים "עם מוזר" או "עם חסר אכפתיות" או "כל הבנים זבל בסופו של דבר"? סלחו לי בנות, אבל אנחנו לא עם מוזר? העם הזה שמדמם פעם בחודש במשך 3-5 ימים, ונושא תינוק גדל ומשמין ברחם במשך 9 אנשים? האם גם בינינו אין בנות לא אכפתיות - נקרא לזה אדישות? האם אין בנות זבל? תאמינו לי שיש ועם הזמן זה הפך ליותר מדי.

יבואו אלי בנות ויגידו "אבל באמת כל הבנים עם חרא!" ואז ננסה לברר למה. נשב שעה שעתיים ובסופו של דבר נגיע למסקנה שהבנים הספציפיים שהיא מכירה הם חרא כי: הם לא שמים לב אליה, נפרדו ממנה, בגדו בה, גנבו לה את המחק ולא החזירו, הציצו לה במקלחת, הרביצו לה, שדדו אותה, שברו לה ציפורן וכו'.. עכשיו עזבו את זה שהיא מעדיפה לא להזכיר את הידיד הכי טוב שלה, ואת החבר הנוכחי, ואת אבא ואת האח הגדול השומר, והאחים הקטנים והחמודים וכו', הם פשוט לא קיימים כשמדברים על -כל- הגברים שהם כמובן חרא.

אח"כ נשב איתה יום יומיים ונגלה שהציפורן שלה נשברה כי יצחק הסתכל לה עליה, גנבו לה את המחק בכיתה ג' ומאז היא לא פגשה את אותו בחור שיכל להחזיר לה אותו, אפחד לא שם עליה כי היא מכוערת, והחבר שלה נפרד ממנה כי היא בגדה בו והוא תפס אותה על חם. ואם כבר, לא זה מה שמוכיח שהבנות הן עם חרא? בלי שום כוונות להעליב את המין הנשי החזק והדגול, גם אנחנו לא עם מוזר, חרא וכזה שרוצה רק לדבר עם רגשות כל הזמן.

עכשיו, אחרי שהבהרתי את הנקודה שלי קצת יותר, אני אגיד שהמסקנה הסופית של כל זה הוא ש.. ותקראו טוב טוב.. שהדבר המשותף היחידי לבני האדם הוא היותנו בני אדם. אוקיי? לא בנים, לא בנות, לא בלונדינים, ברונטים, מכוערים, יפים, חכמים, מוזרים, מטומטמים וכו'. אתה ואני והוא והיא והם רק בני אדם. אנחנו לא חיות ולא צמחים ולא קירות, אנחנו בני אדם. אנחנו לא בעלי שלד, אנחנו לא בעלי שתי עיניים, נחיריים, ידיים רגליים, אנחנו לא בעלי לב, לא בעלי שכל.. אנחנו פשוט בני אדם. הכוונה היא שיש אנשים כאלה ואנשים אחרים, פסחים, עוורים, מטומטמים ועוד, יש כאלה שלא יכולים לזוז, יש כאלה שהם נשים וכאלה שהם זכרים וכאלה שהם באמצע (אנדרוגינוס), יש שחורים ולבנים, אבל תאורטית קוראים לנו בני אדם. שימו לב, שכשאתם מכירים מישהו ממש רע אתם מכנים אותו חיה, ולמה זה בעצם? אתם לא רוצים להקרא גם בן אדם כשאתם יודעים מה זה בן אדם ואיך הוא יכול להיות לפעמים.

אז אם כך, כל העניינים של 'לקבל את השונה' או לשלוח מישהו לבית חולים או מוסד טיפולי אחר כי הוא 'בלתי רגיל' פשוט נופלים. והלוואי היו עוד אנשים שהיו רואים את זה כמוני. בתכלס אין דבר כזה 'רגיל', ובתכלס כולנו שונים ומגוונים. וכאן באה השאלה למה אוכלוסיית ההומוסקסואלים המהווה כ10% (עשירית! תחשבו איזו סבירות יש שכל בן אדם עשיתי שתפגשו ברחוב הוא הומו!) כל כך דחוייה בקרב האחרים? איזו זכות יש לך - סטרייט ממורמר - לרדת על הומואים, לשנוא אותם, לא להתייחס אליהם, להתרחק מהם וכל שאר הדברים שאתה עושה ולא עושה להם? הרי בסה"כ אתה שומע בריטני ספירס ודחוי לא פחות מהומו אחר.

אני אגדיר את זה קצת אחרת ומנקודת מבט יותר רחבה: יש קבוצה של שומעי מטאל, יש קבוצה של הומואים, יש קבוצה של אוהבי מתמטיקה (כן, יש גם כאלה ושוב אני הורסת את הבלאנס), יש קבוצה של ג'ינג'ים, יש קבוצה של מזל טלה (שלאחרונה התברר כלא אהוב במיוחד על מכרה שלי), יש קבוצה של דתיים, יש קבוצה של נוצרים, יש קבוצה של עניים מרודים, יש קבוצה של בית-שאנים ועוד. בגדול המשותף לכולם שהם מיעוטים בקרב האנשים המכונים 'השאר', כלומר ה-שונים. אז אם אלה השונים שלא צריך לקבל אותם, מה נשאר לי בעצם הטיפוס המושלם שכולם צריכים להיות כמוהו וכולם כמובן כמוהו חוץ מהקבוצות הנ"ל? בואו נראה: סטרייט יהודי חילוני תל אביבי שומע פופ בעל מזל דלי ששונא מתמטיקה ויש לו שיער שחור ומצב כלכלי סביר עד מושלם. אני מכירה מזה הרבה אנשים כאלה!! (לשון ציניות, אין אף לא אחד).

הפואנטה היא שכולנו שונים כך או אחרת, אנחנו בדיוק כמו טביעות האצבעות והלשון שלנו. אנחנו לא מקבלים את מי ששונה מאיתנו - שזה בעצם את כולם מלבדנו, במקום להבין שגם אנחנו שונים ודחויים, אנחנו לא רגילים.

אני בטוחה שיצא לכם לראות מלא פעמים סרטים מצויירים המציגים מה יצורים אחרים חושבים עלינו - על בני האדם. נניח פגשנו יצור מכוכב אחר בעל 8 זרועות, שנינו נראה מוזרים אחד לשני, לא? שנינו נהיה שונים ולא מקובלים. ואז נחשוב, מה אפשר לעשות כדי להאחד איכשהו? מאיפה אני אשיג לעצמי עוד 6 ידיים עכשיו? אז בואו נקצץ את שלו! בואו נשנה אותו כדי שיתאים לי יותר!

אחלה פתרון, חייבת לציין. אבל כמה מכם יחשבו על להתחבר עם אחד כזה? כאילו בתכלס, אל תעשו מעצמכם ילדים טובים ירושלים ואל תגידו לעצמכם "אני בטוח הייתי מתחבר עם אחד כזה! הכל למען השלום העולמי!" 89% מכם לא יתייחסו ליצור כזה בכלל אלא אם כן יש דרך לנצל אל ריבוי הידיים שלו לטובת משהו (זו כבר התאוריה הפוליטית שלי שאשאיר לאח"כ).

יש לנו גם את הבעיה הנחמדה הזו לנסות לשנות מישהו במקום את עצמנו, להורות על טעויות של מישהו אחר כדי להתעלות, במקום להסתכל במראה, לראות את הטעויות שלנו וללמוד מהן.

אף אחד לא מושלם, כולם אומרים תמיד אחרי שנכשלו בחיפוש נוסף אחר החלום הזה. על פי התאוריה הנ"ל המשפט הזה מקבל הצדקה נוספת וחזקה יותר - כולם שונים, לכל אחד טעם שונה, כל אחד מחפש אחרי בן אדם מושלם שונה, אבל מאחר ופרוש המילה 'מושלם' היא 'ללא פגם וללא רבב כלל' בחיים לא נמצא אחד כזה, כי תמיד או אדם חצי מושלם ישתייך לקבוצה מיעוטית הנחשבת בעינינו ל'מוזרה\בלתי רגילה\חרא'.

חייבת להודות, היה בן אדם מושלם שהכרתי, או ליתר דיוק כך חשבתי במשך יותר מדי זמן ובסוף הבנתי שהשלמות שלו היא הפגם הכי גדול והכי משמעותי בו. יצא לי פרדוקס, אבל זה הגיוני כשמעמיקים בזה מחשבה.

לכל הקטע הנ"ל אין מוסר השכל, ואני לא מחייבת להתחיל לקבל את ה"שונה". פשוט תחשבו על זה.

על התאוריה הבעיה,

אולגה.