זה הזמן שלי לעוף,לפרוס כנפיים,ולעוף,לארצות שונות,רחוקות,חמות,קרות,פשוט שונות.
זה הזמן שלי להתבגר,להבין שלא הכל סובב סביב ריכולים,ודברים מגעילים.
זה הזמן שלי להבין,שאת לא באמת חברה,ואתה לא באמת ידיד,אתם שניכם גועליים.
זה הזמן שלי להסתכל במראה,להגיד שאני כן שווה,ושאף בנזונה לא ישנה לי את הדעה.
זה הזמן שלי להראות שאני לא ביישנית,ויש לי כוח ועוצמה להשתנות.
זה הזמן שלי להפוך להיות מי שאני באמת רוצה להיות,ולא שקר גס כמו שאני עכשיו,נכון שהתחלתי,אבל נשאר עוד הרבה.
זה הזמן שלי להבין שהחיים זה תקופה מסויימת,מהרגע שאני נולדת ועד הרגע שאני מתה,ואני צריכה לנצל אותם.
זה הזמן שלי להפסיק לבכות,להפסיק לחשוב על בנים,ולהתרכז בלימודים.
זה הזמן שלי להפסיק להכאיב לעצמי בצורה הכי כואבת,לא פיזית,אלא נפשית בגללך,ורק בגללך,רק בגלל שאתה מפגר.
זה הזמן שלי,להבין,לדעת ולהשתנות,וככה,תראו אותי,שונה,מבוגרת יותר,שווה יותר,פחות "שמנה",פחות זנותית,יותר אני.
"אז תקח את הלב שלי,אני לא צריכה אותו,הרי..הוא שלך,והוא תמיד היה שלך."
אז כל יום אני אעשה טיפה יותר,
אז כל יום,אני אשתנה בצורה,שלא תמיד יראו.
אז כל יום אני אהפוך להיות יותר אני,ולא את.
כל הזמן קנאתי בך,כי היית מוצג מוגמר,היית מושלמת,ועכשיו כראיתי אותך מקרוב,הבנתי עד כמה שאת שפלה,ומגעילה.
פשוט דוחה אותי לעמוד לידך,פעם הייתי הבובה שלך,והפסקתי ולתמיד.
אף אחד לא ילביש אותי,אני לא איזה ברבי מפגרת.
יש לי רגשות,ואני בהחלט לא עשויה מלפסטיק.
רוצים לנסות?זרקו אותי מהגג של עזריאלי ונראה אם אני אמות,כי ברבי לא,בטח תעוף לה יד או רגל,וזהו.
אבל אותה יהיה ניתן לתקן,ואותי?רק לקבור באדמה.
-♥-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
