~ככה זה כשחיים בבועה~

היא רצתה אותו בכל ליבה,אבל,היא לא בדיוק הבינה למה.

הוא לא מתייחס אלייה ברצינות,לוקח אותה כבדיחה מהלכת.

נדב קראו לו,חבל,השם כ''כ לא התאים לו,לא היה לו קמצוץ של נדיבות.

-מהצד של נדב-

והיא נכנסה לחדר,כ''כ יפה וזוהרת,חייכתי אליה והיא חייכה חזרה,אבל משהו בחיוך שלה היה קר,חשבתי שקרה לה משהו,אך פחדתי לגשת אליה,

כי בטח כמו תמיד היא הייתה מנפנפת אותי.

לוסי,הילדה היחידה שהצליחה לחדור ללב שלי,הילדה היחידה שהצליחה להוריד לי את האגו ברמות מטורפות.

והנה הוא בא,מחבק אותה,מנשק אותה,הם צוחקים,היא כבר שוכחת ממני,כי אני יודע,אין לי דרך להתמודד מולו.

הוא הרי מכיר אותה הכי טוב,מכל החברות שלה.

-מהצד שלה,של לוסי-

"והנה הוא בא,מנשק,מחבק,מעודד,שואל,משהו שאתה אף פעם לא היית עושה,אף פעם לא העלת על דעתך שאני כן רוצה חיבוק נדב"?מילמלה לעצמה ודמעה עלתה בעינייה היפה והעייפה מבכי.

רון שאל לשלומי,רון,הידיד הכי טוב בעולם,אמרתי לו שהכל בסדר,אך בלבי ידעתי שהוא לא האמין.

היום עבר בסדר,דיי מצחיק אפשר לומר.

רק חבל,חבל שעכשיו מתחילה חופשת סוכות,אני לא אראה אותך כמה ימים,אסון.

-ושוב,יש המשך[:  אם תגידו שאתם רוצים המשך,אז יהיה[:-

-♥-