~ככה זה כשחיים בבועה~

ככה,שתי חברות שלי ממה הציקו לי שאני אשים עוד פרק,אז..שירל ויוליה?[:

תהנו לכן^^

-פרק 3-

כבר עברו 4 ימים מתחילת סוכות,ואני כמו מטומטמת,יושבת וחושבת עלייך,חברות שלי הזמינו אותי לצאת,וסירבתי,העדפתי לשבת בבית,ולראות את התמונות ששלחת לי לפני כמה שבועות,זוכר את אותו היום?

-פלאשבק-

באתי עלייך,כי מוקדם יותר באותו היום שאלת אותי אם אני רוצה להתכונן איתך למבחן,עניתי בחיוב,והנה אני,עם חיוך מאוזן לאוזן כבר 10 דקות מול הדלת שלך,מפחדת לצלצל.

לבסוף החלטתי שאין לי מה לפחד,הרי לא תאכל אותי,צילצלתי,שמעתי אותך רץ,פתחת את הדלת ואני כמו מטומטמת שותקת.

הזמנת אותי להיכנס,שאלת לשלומי,הצעת לי אוכל ושתיה,ואחרי זה עלינו לחדרך,ופתחנו את ספרינו.

אני זוכרת שבאותו מבחן קיבלתי 72,בטח כי כל הזמן שבו למדנו,רק חלמתי עלייך..

באותו היום התנשקנו,אבל רק בטעות,אבל אהבתי את הטעות הזאת[:

-סוף פלאשבק-

לקחתי את היומן שלי,קראתי לו סיימון,"אני לא יודעת למה,אבל הוא התאים לך,נכון סיימון?"אמרה עם חיוך על הפנים ליומן הורוד שהיה מונח על שולחנה הארוך.

"..פחדתי להסתכל לך בעיינים,כי ידעתי שאני לא הצליח להחזיק את הדמעות שאיימו לצאת,פתחתי את המחברת,והתחלתי לצייר,לבבות,פרחים ועוד סתם מילים באנגלית.."כתבה ידה הרועדת של לוסי,ודמעה הופיעה בעייניה.

סיימון ידע הכל,והיה צריך לעכל הכל,הוא ידע כמה רע ללוסי,ועד כמה שהיא מאוהבת בנדב,הוא ידע עד כמה נדב איננו מעוניין בלוסי ועד כמה שהוא פוגע בלוסי,סיימון ספג הכל,במיוחד את הדמעות המלוכות של לוסי.

לוסי סגרה את יומנה,והחזירה אותו למקומו,הדליקה מוזיקה איטית עצובה ודיכאונית ישבה לה על עדן החלון,והתחילה לשיר.

-מהצד של נדב-

"..פחדתי לקרוא לך,פחדתי להשמיע את שמך לשווא,שם יפה כ''כ.."

תמיד אהבתי לקרוא שירים,אבל יותר מזה,אהבתי לכתוב אותם,מגירה שלמה,מגירה כ''כ גדולה,שמכילה אך ורק שירים עלייך נסיכה חשב לעצמו נדב,הוא ידע שהיא בחיים לא תקרא אפילו לא שיר משירו,אך הוא המשיך לכתוב,ולאט לאט,המגירה התמלאה ברוע,אהבה ובדידות.

נדב שם את שיריו הרועשים והתחיל לבכות,דמעות מלוכות,דמעות קשות ירדו על הכרית שהייתה מונחת לה על המיטה,הוא רצה לעזוב ולהעלם,היה קשה לו מידי לספוג הכל,הוא כל כך רצה את לוסי,את המלאך הקטן שלו,ככה נהג לקרוא לה בשיריו.

-אז,אהבתם?D:-

♥